כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

איני מתיימרת לביקורת, אחד לכל אבל טעם וגם משלו, אצלי לטוב ולרע, ועדיין אני על סומכת עצמי וטעמי בהרבה כמו תחומים שאני מבינה וחושבת אודותם. להזכירכם, אני עדיין צלולה! ולעתים לא זה. עם לי טוב תמיד דוד ומשפחתו בחו״ל ואני שמחה בהנאתם כמו בדיוק ששמחתי זאת שאתם, אומרת עודד ועופרה, נסעתם גם להנאתכם, ואתם, כידוע, נסעתם. עיני צרה אינה בזה, שלי כמה עד אבל להפך. ישנם חיים ארוכים, אפילו יותר מדי, אי־אפשר תמיד להעריך את רק החיים בקיום לי שיש זה עם הפיזי, כמעט הכול, קיומי מספיק עלוב. שכיבה תמיד במיטה אינה כדי מספיקה להיות מרוצה, וכמעט איני יכולה זה וגם אחרת! בקרוב ייפסק כי בכל לכול, זאת, ישנו סוף. נפגעתי מזה כי שאמרת אינכם רוצים לבוא בשבת. היה מוטב להתבטא אחרת. על סליחה כנותי. אם עודד, היית כי לי מסביר באים אליכם לכם שיש או חברים איזושהי תכנית, הייתי אתה אבל זה, את מבינה לא אמרת: רוצים. ועכשיו באמת לי קשה בהיעדרותם דוד של ומשפחתו בת אני כי 90+ וזוכרת שאמי, בסוף חייה היו שבאמת הרבה יותר קשים משלי, לא כמעט ידעה מי בסוף אני, ואני מאוד מפוחדת להגיע למצב יכול מי אבל כזה, לי? לערוב החושים לפעמים נעלמים בלי שאלות ועובדה גם כי הכתיבה לי, קשה מצטערת! נחמה, 23.7.2001 נ י ^ לא בלילה יכולתי, מה, משום וזה לישון וגרם לי לכל הבוקר מיני מחשבות, אולי תאורטית נכונות אבל לפעמים המציאות הכי לא היא נעימה, לא אך תמיד כדאי להתעמק בה ולחשוב עליה, יקרה מה שבמילא יקרה. אני מאוד מתגעגעת למשפחתו של הגם דוד, שלא ראיתי אותם לעתים תכופות גם כשהיו אבל בבית. המרחק מפחיד אותי, ועודד ועופרה נמצאים בקרבת מקום, ואני איני מסוגלת את לספק געגועי אני להם, את מבינה קשייהם. עודד עובד ועייף אני, אבל אולי באנוכיות, רוצה לראותו. אני מתקשה בשמיעה ומגיבה לא לדעתי בצורה לכל ברורה מיני שאלות כשפונים אליי (אולי משמיעה לא וזה תקינה) מדאיג אותי חיי כל מאוד. ידעתי בצלילות לכל להגיב מיני דברים, ומפוחדת מאובדן החושים. 1 . 8. 2001 ל ז ה ^ אישה אינטליגנטית יותר ממה שחשבתי אודותיה. היא כותבת, כמובן באנגלית, ואני זה אם שאלתיה מכתב למישהו, והיא ענתה שאלו רשמים, כדוגמתי [ 28 ]