כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

והנה כי לבד אני אלזה הלכה לקניית תרופות ומצרכים מי על שיש טוב עבורי. לסמוך ואני גם מרגישה מעט משוחררת, כי מאוד צעד חצי שכל מקשה מבוקר ונשמר, ואל לי. תלעגו נ י ^ ממש איני את מוצאת איך האופן כדי לנהוג שכולם, ובייחוד אלזה תהיה היא מרוצה. הלכה לפי לקניות רשימה, לה והיה בסדר. מרשם לתרופות, מה כל לא שהרופא רושם, שאפילו אינו רואה אותי, ואני מחקתי פריטים מסוימים, היא והנה הביאה אפילו פי בכמות לא שלושה. התרגזתי, רק התפלאתי ואמרתי שזה בכלל אינו היא שימושי. התעקשה ללכת לקניון להחזיר. לא אני רציתי. חשבתי בלבי, לא אם שמובן יכולים להסתדר לבד תמיד עולה יותר, והיא זאת בכל הלכה. ואני כואבת, אני אחד מצד כי כי מודעת אתם מה את משלמים שמיותר, ומצד אני שני היא הגורם! מחיר התרופות יקר היה לא אבל מאוד כי לה, החזירו הרופא רשם אותם אפילו מבלי לראות אותי. ו 12.7.200 ני £$ מצטערת על הוויכוח זה בינינו. היה אמנם עליי ואודותיי, לטובתי, אבל אחד דבר לצערי אתם שוכחים והוא, אני גם כי עצמי עדיין קיימת. בוודאי, קיום לכל עלוב איך אבל הדעות, אמרתי בהזדמנות פה! אני אחרת: ותבינו מה כי שלא יהיה, אפילו לדעת הכי רבים גרוע יקרה אם אפילו יימצאו מאה בבית אל איש, אני תנמקו, יודעת מה שאתם רוצים זה וגם להגיד. עודד, כי אמרת אדם אלזה חופשי ומותר לדבר וכי אתה. אמרתי אבל אחרת? נושא שוב השיחה לא הרי ״אני״. תדבר על אתה בעיות אחרות, פוליטיקה. ותבין עוד כי פעם, איני חפץ איזשהו נטול מחשבות, ואולי זה לצערי לי כואב מאוד, דברו ולא אתי אודותיי. בבקשה, לא ליטול מעט את ממני הכבוד העצמי שאולי בי. קיים נתניה, 15.7.2001 י נ י ^ לי ואין רוצה יסוד להחשיד מישהו אפילו אבל ברמז, מצערת עצם אותי אי־האפשרות שלי לעקוב לפעמים אחרי ניהול הבית, שאני בעצמי מרגישה אורחת בבית שהיה ביתי, וזאת לא הרגשה נעימה לי. שלי התלות באחרים בכל התחומים, מלבד שהיא מרגיזה אותי את מורידה ערכי גם בעיני אני עצמי. מחוסר ברירה ומשיעמום, קוראת ספרים שאחרי שאני גומרת אני אותם את מרגישה טעם תפלותם, אלה אבל שמגיעים אליי, איני בוחרת אותם. [ 27 ]