כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

י נ י ^ פוגשת הרבה אנשים כיושבת או בית יותר נכון לאחרונה, כשוכבת רוב זמני אלו כל אבל במיטה. שנכנסות אצלי חן אלזה, המטפלת בי לעתים, תמיד אומרות לי שאני טובה. הייתי רוצה להאמין להן להנאתי, אבל במחשבתי איני את רואה עצמי ראויה לכינוי, הוא אולי לא אפילו נאמר בכנות. לדוגמה: אלזה הנמצאת אצלי כל הימים עד מבוקר למחרתו חוץ מיום ראשון שזאת חופשתה, כי לי סיפרה מגיעים שלה דוד גם או דוד בן ארצה ושאלה רשות לארח אותם ביקור רגיל יומי שלי בדירה ואני, אולי ברשעות, סירבתי. אמרתי שהיא יכולה להזמין כל מיני לא אבל חברות גברים, אני אם כי אסכים, איני יודעת יבוא מה בהמשך. איני יודעת מי, הוא מי אני כי לה אמרתי מסוגלת להישאר לבד זמן קצת והיא יכולה לפגוש אותם איפה שהיא רוצה מחוץ לדירתי. נימקתי אני כי הרבה פעמים מסתובבת רק בביתי בכותונת וזה נכון, זה לא אבל העיקר. תשפטו אני אתם. רוצה לשמר את מעט הרגשת הבעלות בביתי. להגיד שלא הצטערתי, יהיה זה לא קצת נכון, לזה לי אין אולי זכות. אבל חשבתי לעצמי, זאת בכל אני כי בסוף הדרך שלי, והטרדה נוספת לא ולא מוסיפה גורעת. זה: את אסביר אמנם איני נשארת לבד לכך, כולכם דאגתם, גם וגם אתם אלזה החמודה, באה בת עכשיו שלה דודה להיות עד אתי מחר, כשחן אבל תבוא. הרי איני נמצאת הרבה בחוג משפחתי ויכול היה לי להיות הרבה יותר נעים אילו מכם מישהו את לי מקריב קרבן הזמן הזה. איני רק מרירה, לב גלוית ותסלחו לי אני כי כך, על מתגעגעת אליכם. אני כידוע עם זמן מדי הרבה עצמי. נתניה, 7.7.2001 ל ז ה ^ שעובדת אצלי הלכה מטעמי לקופת חולים ונשארתי לכמה שעות לבדי דבר בדירה, שלא מקובל במשפחה בזמן האחרון, אין כי סומכים על תקינותי. אני באמת עם חלשה בכל כאבים מיני אין גוף, חלקי עוררין לא שאני מסוגלת לשום מאמץ ותפקוד, אבל באופן רגשי הרגשתי מעין שחרור, כאילו שחרור הנה כי רגעי נשארתי לבד ונשארתי בחיים! הדאגה של המובנת כולם הנה סביבי הוגנת ונחוצה אני מודה לכולם, לא זה אבל משחרר אותי מהרגשתי הקשה באפסותי. איני לאף מאחלת מכל אחד יקיריי וידידיי להתנסות אני זה. במעין סוף עד כי מקווה ימיכם בעתיד הרחוק תוכלו את לבצע תפקודיכם במו ידיכם ולהרגיש בבית בביתכם אני כי אתם, לפעמים את מרגישה עצמי כאורחת וזאת לא הרגשה נעימה. באהבה, אמא, נתניה, 12.7.2001 [ 26 ]