כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

סבתא, סבתא רבא, בזכות עודד ועופרה והעתיד. נחמה, האוהבת את כולכם. והנה באמת הייתי בחתונה שלהם ומאוד מרוצה מזה. ו 25.6.200 ת מו ל ^ הייתי בחתונה של נכדי. נפגשתי עם הרבה אנשים שהכירו אותי מקודם וזיהו אותי אפילו עכשיו בזיקנתי. אני על חוזרת הרגשתי ומנתחת אותה לעצמי אני למה כאילו חולמת? והמסקנה אולי שהיו בחיי הרבה ״כאילו״ כאלו. ילדותי הייתה קצרה מאוד בגלל מלחמה. עוד זה אחרי הספקתי מעט לשחק משחקי ילדות, וכשנסעתי ארצה נסעתי לשלושה ימי שהות בתור תיירת ונשארתי חיי. לכל הארץ הייתה בשלטון אנגלי ומרדכי שחיזר אחרי כי לי סיפר מגרשים לא עולים לגלים וכדי שלא אגורש שאנשא קבע לתושב ואקבל אזרחות. חתונה כהלכה, אבל חיים פיקטיביים, ועובדה את גם עברתי החיים לטוב ולרע, כי יש הרי בחיים הכול. וכל ידוע היתר בגיל ואני מופלג פה, ואני וזכיתי זכייה גדולה, גם לבנים אהובים ומשפחותיהם, נכדים ונינים יקרים וקורת גג לעצמי ואלך זה גם לדרכי כמקובל. נתניה, ו 26.6.200 לני $ חיי רוב בכל עבדתי מיני מה בכל עבודות חוץ לי, שהזדמן ממשק זאת בית, אומרת לשרת אנשים את שהרגילו עצמם לבטלה ולהסתכל על העובד אצלם כתת־אדם. לי תאמינו שהיו נותנות־עבודה כאלו ואני בחרתי לעבוד בבתי חרושת, עבודה פיזית קשה, ואחרי זה כשקנינו משק לא כבר נטר בכפר חסרה תעסוקה לאף אחד, אפילו הרבה פעמים למעלה מכוחי אני אבל הפיזי. יכולה אולי להיות הוכחה אין שמעבודה מתים. ועובדה, לגיל הגעתי לכל מופלג אני הדעות, מבת למעלה 90 ואני פה. עדיין בכושר ירוד, לי אין רגליים וידיים, איני מסוגלת לקחת כוס לעצמי מים לשתייה, רוב אני הזמן שוכבת במיטה. הדבר היחידי המעניין אותי עדיין, קריאה בספר אבל מעניין. החיים לדעתי יותר מדי ארוכים, ויסלחו אלו כל שאני באמת אוהבת וחושבת שגם אוהבים אני אותי. מאוד עייפה! לי יש למזלי אישה צעירה, פיקחית, שעובדת ויודעת לבשל ולנהל בית ואני אסירת אני אבל תודה, כשלעצמי מרגישה כאורחת בביתי. לי תאמינו שזאת והיא האמת לא מאוד נעימה. אני שזה מבינה כורח המציאות, זה אבל לי גורם אפילו לבכות לתוך הכר. מצטערת. ייתכן שזה מכך נובע שתמיד ידעתי להסתדר בלי לבד עזרה מבחוץ. נחמה, ו 5.7.200 [ 25 ]