כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

פרדוקס! אני אוהבת בובות! בכל הרצינות בלי צחוק! אני ״גיל בגילי, הזהב״ שלא לי הייתה ילדות. לא משחקים לא אפילו בובה מסמרטוטים. כל כי סמרטוט לו היה ערך, אפשר לעשות ממנו - בגד על טלאי בגב, או במרפק בברך. לא לא, שיחקתי בכלל בשום משחקים! לי היה לא זמן, הלכתי שלף בשדות ללקט שיבולים אני ואחותי, ילדות קטנות בלי ןלדות. המלחמה גזלה אותה ממני זאת ורק לימדה אותנו אין לחם כי קונים בחנות. והשנים עברו! חלפו! רק המלחמות חוזרות ונשנות ואני אוהבת בובות! ולשבריר של שנייה לעצום העיניים לשחק, לצחוק, ולבכות ככל הילדות! נחמה קפלן, נתניה, 26.2.89 [232]