כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

שום מבקשת לי יש דבר. הכול ותודה, ממה חוץ שלא ניתן ואל להשיג אני תכעס, מקבלת הכול באהבה, ומעוניינת כמה כל שניתן לראות בטוב עליכם, חמודיי, יקיריי, כולכם. אמא נחמה, 27.12.2002 עבר לויום עליי בנעימים. ביקרו אצלי עודד ועופרה. הם גמרו חשבון משכורתה של המטפלת בי, ואני במיוחד נהניתי מחברתם, בהזכרת נשכחות מעבר משותף שהייתי עדיין יותר צעירה ושיתפתי פעולה וגידלתי בניי את בעצמי בתנאים כלכליים קשים, בעיקר במסירות ובהנאה ממה ששאבתי מעצם בטח קיומם. שלא יכולנו לעשות למענם מה הכול והיה שרצינו צורך להסתדר במה שהתאפשר לנו. היה זה מעט מדי, מצב בגלל כללי ואולי מדי מעט בגלל יוזמה אבל מצדנו, מיותר על להכות חטא בדברים שאין לתקנם אבל זמן. כעבור הזכרנו, ובכל זאת נהניתי מהזכרת תקופה, שדבר טוב אחד גם אני היה, הייתי יותר צעירה. אני עכשיו נהנית מחכמות הנכדים, שעופרה מספרת כל עליהם. תקופה והנאותיה. וכך צריך להיות. דיברתי עם הערב דוד׳קה. רק לי יש מעצמי עגמה נפשית. איני זוכרת את דבריי. משתדלת מה שפחות כדי להגיד לעמוד במעט המודעות במה אין לי. שנמצא להתגאות. אמירה כללית, כי זיקנה אינה משמחת אפילו לה שמחכים ושואפים לבואה. ({כשיו זז התאריך וכבר 29.12 . אני גם זזתי הרבה בהרגשה לא אבל מספיק בשביל את לסיים הפרק לא הזה. כולם עוברים בקלות בדרך האחרונה, עוד מחכה חבילת ייסורים ואיני יודעת זמן. כמה הלוואי למען מה כולם אני שפחות. זה את אומרת מכל גם הלב. למענכם. נחת איזה וכי גורמת כתיבתי זאתי אולי מותר וכדאי לשתוק, אבל כשלאדם כל עם כואב שכלו והבנתו בזמן הוא כאב, אוי! צועק ואתם בהבנתכם לי, תסלחו והעיקר איני יודעת זה מתיי ייגמר. זאת ובכל ייגמר. דיברתי עם כרגע עודד. שמחתי לקול יקר. כל היום הייתי אני חן. בחברת מכירה אותה ומכבדת, אבל כמובן זה עודד ואין עודד הרי זה לחזור. מובן. גם כרגע ואני דוד, יכולה לשכב למי לי אין כי לישון, לחכות שישמח אני אותי. יש כי מקווה גם מחר. ובכן לילה טוב. לכל טוב שיהיה יקיריי! 29.12.2002 [נחמה קפלן נפטרה יום לאחר כתיבת הקטע - הנ״ל בין בלילה 30.12.02 ל־ 31.12.02 - עודד קפלן] [ 231 ]