כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

מה שיש. לכם מאחלת למרות הכול אריכות שנים ובבריאות, זה כי היו אז העיקר. לי בריאים באמת באמת. אני את אוהבת כולכם. עוברת כל את בזיכרון הרגעים בגידולכם ומאושרת בזיכרוני אחד כל ואת אותם, ואחד מכם לחוד, וכולם ביחד. אמא, סבתא נחמה, 5.12.2002 ו ק ר ^ טוב לכולם. אני כולי פליאה שזאת אני עדיין שקמתי או מלילה שדמיינתי שאני או חלמתי הרגשתי סופניות והנה כזאת אני לאט אפילו רושמת את כבר בוקרי. שתיתי, אכלתי, עשיתי אינהלציה. רק איני יודעת עבר איך אצל הלילה כולכם אם בארץ? אמשיך, אדע. והלוואי שלא אירעו דברים רעים כלשהם, טוב שיותר שלא יקרו. כמה בעוד ימים ימלאו לי 92 שנים, מספיק ארוכות, כל את שהכילו האירועים בם, שקרו בארץ ובעולם, ולא טובים כך. כל טובים בחיים כל יש תמיד מיני דברים ואיננו יכולים לשנותם. אבל כן, אולי נחוץ שיימצאו מרץ בעלי לכך. שלא אנשים יראו את רק תמיד גם אלא עצמם טובת הזולת. לצערי, אדם תמיד רואה את כול קודם זה וכך עצמו, נראה. אני יכולה רק לכאוב לא אבל לשנות. מאוחר עבורי. אפשר לחשוב כן פעם כאילו עשיתי, גם זו התפארות אדם ככל אני בעלמא. אחר כל עשיתי מיני טעויות ושגיאות, ככל כאמור, אדם. וכמה אני לי שיותן רוצה לראותכם בטוב מה לכם, שאתם מאחלים לעצמכם. היו כול קודם בריאים. כתמיד אוהבת, נחמה, 6.12.2002 1 ")יום בבוקר ביקרו אצלי עודד ועופרה. שמחתי מעט לדבר אתם ולשמוע אותם מדברים רוב אני אליי. הזמן נמצאת בחברת אלזה, שחמודה לעצמה, לנו אין אבל משהו משותף לדבר שני אנו עליו. אנשים משני קצוות וגם עולם, לא הגיל מתחבר לשום שותפות כן שיח. גם הבוקר הייתה זמן היה לה אבל לאה אצלי אבא מוגבל, שלה והיא חולה הלכה לבקרו. אכלתי ארוחת צהריים ואני רושמת את יומי עד כהרגלי מעט עוד עכשיו. אשכב עד במיטה מחר אם בבוקר, יגיע. איך זה שיהיה, עוד אני בסדר. מקווה היום לדבר עם עם יחד שלי דוד׳קה נועה. פעם כל שאני עט מחזיקה בידי כל לי באים מיני זיכרונות, חוויות שהייתי בהן. [ 225 ]