כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

2 !וקר טוב, וטוב שכבר כמה עד בוקר, שכוחי הפיזי יאפשר אני לי רוצה לכם לספר על הרגשתי בשעות זה אלו. כך כל לא אולי זה אבל חשוב אצלי הרגל. ובכן, עבר אצלי לילה מאוד קשה, בחוסר שינה, בכאבים חזקים בידיים, ובאור בוקר ניגשתי לשולחן. אלזה קפה כוס לי הכינה ואינהלציה, ואני רושמת. אתמול בערב צלצל אליי זאת הם, עודד. אומרת עופרה, עודד ונועם, נמצאים במחווה לנועם במצפה־רמון לכמה ימים. לכם שיהיה בהנאה. אתמול ביקרו אצלי נועה ודוד ושמחתי כן כמו מאוד. צלצל אלון, כמה שנמצא ימים בבית מהצבא, ושמחתי גם כמה לדבר עם מילים תמרי הרי אני חמודתי. מאוד שוכחת תאריכים, איני יודעת גם אבל מתיי, אורן ולימור ביקרו אותי, ואני עם שמחה היו כולם. כולכם בריאים, שיהיה לכולכם טוב. סבתא נחמה, 2.12.2002 1 !וקר לא טוב. מאמינה לעובדה לאט לאט אני אם אבל שקמתי! רושמת, סימן שאני עדיין קיימת. כמעט אפשר מה על לחתום שכתבתי אתמול שיהיה אותו דבר, ואולי לא צריך בכלל אין אם אבל לכתוב. שינוי במצב זאת בכל זה אצלי, אינו אותו ובזה תאריך השינוי. שלי היד כתב לפי אתם מה וזה בו תרגישו שיש. מי אולי שמכיר איך אותי, לא הייתי, ילעג לי בת בהיותי 92, ועוד מעיזה כי לכם להזכיר פה. אני וכוחי בהתאם. אלזה לוקחת אותי להתרחץ. אני זוכרת את בלבי כולכם. איני כותבת כי שמות לא אם אנקוב בכולם זה נכון, בגלל מוחי ולא הזקן בלבי. זוכרת את כולכם, אחד הנה אחד. עודד הם כי צלצל חוזרים הביתה מטיול מתנה ליום לנועם מזל הולדתו. טוב לכולכם. כל טוב. סבתא נחמה, 3.12.2002 ק ו ד ם דיבר אתי דוד. אלזה לקחה אותי להתרחץ. ישנתי מעט. היא עכשיו הלכה לבנק להוציא כסף מעט להוצאות, ואני יושבת, ואני מודעת לחוסר עד שלי האונים כי כאב, בקצה השולחן ספר מונח ואני מתקשה להגיע אני כי אליו, אם לבדי. אקום לא ממקומי אוכל לשבת בחזרה, ואיני את אחד לאף מאחלת הרגשת חוסר האונים הזו. וכתיבה של מילה לי עולה במאמץ, אני כאילו כותבת אני ספר. יודעת גילי את ועדיין מזה מרוצה שאני לאט לאט בכלל רושמת. אבל המודעות של הזאת הקושי גורמת לי ייסורים וכדאי לי להפסיק, כדי שלא אכתוב כדי שטויות, יהיה שלא עליכם להתבייש בי. ובאמת אני זקנה מאוד, ואני יודעת וגם כותבת זה אבל שגוי, [ 224 ]