כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

יפה היה כך כל הילדה. וחשבה כזה יופי כי רק מגיע לילדה. זה לא טוב, רק העיקר. לציין שבמחלתו מאוד התקשרתי אליו, חזק משהו והוא נשאר שתול בלבי, והיום לא התגברתי על חוסר כוחי בו. לפגוש ואחרי לא כבר זה יכולתי לנוח ולסלוח לא כי לעצמי אני בו. פגשתי באמת מאוד מצטערת, ליאור יקירי. לי אין הטלפון שלך לכל כדי, הפחות, לדבר אתך. מתגעגעת, סבתא, לא שכנראה תמיד במאה אחוז שולטת במעשיה. את אוהבת משפחתך אסנת, איל שחף, וארד. מקווה שלא בלבלתי את שמות הילדים. סבתא נחמה, 27.11.2002 ו ק ר ^ טוב לכולם. אני עברתי לילה מאוד קשה, בכאבים בלי קשים איך לדעת להרגיעם. וכבר קיבלתי את הבוקר בברכה, מבלי שהכאבים חלפו. מאוד איחלתי לעצמי מרגוע סופי, שלגילי באמת אין אבל לי, מגיע באפשרותי על לצוות הטבע, והוא כפי נוהג שהוא נוהג ואיני יודעת יגיע מתיי זה עם יחד לי. קל ולא הסוף אני עדיין רוצה מה לדעת קורה לא בחוץ, האטמוספרי, יורד גשם איך אבל לו, שמחכים נוהגים האנשים בשנאה ההדדית, וחבל שאף לא אחד יביא מה חושב מחר, וצריך את לחיות היום הוא כי בלי עובר על לשוב. כולם, והאנשים זורקים את בלי חייהם לחשוב, שלא יביאו שום להם דבר. הבל דברי ובורות להם שמחכה תגמול בסוף דרכם. נחמה, 29.11.2002 ו ק ר ^ טוב. קמתי ותמיד אני יודעת עוד עבר כי בבוקר יום, ומחכה יום נוסף. אני יודעת איך שום לי אין אבל אצלי איך מושג בארץ, והכי איך לי חשוב במשפחתי שלי. תמיד אדם קרוב לעצמו. אם יגיד מישהו הוא אחרת, כן, אינו במקרה אני הטוב. מקווה עוד כי יבוא שלי דוד מעט כפי אני שאמר. כי שמעתי היום לא זה חנוכה. מדבר רק זה אליי. סימון דרך. לי קשה לכתוב ואני מפסיקה. מעט עוד אולי אתאושש. 1 הנה לי היו היום אורחים יקרים, עם שלי דוד נועה, ושמחתי בחברתם כמה שעות. עכשיו אשכב שנת לישון אחרי צהריים. מרוצה, אחרי בדידות, מחברתם של נועה ודוד. תודה יקיריי! נחמה, 30.11.2002 [ 223 ]