כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

מה לפי לא זה כנראה שאני שזה מה או רוצה יקרה, הרי איני מאמינה בכוח עליון, אבל בטבע לא עוד אנחנו יודעים כל את כלליו. שכבתי ודימיתי לא כי אוכל לקום, והנה בכל קמתי זאת, אפילו אכלתי דייסה ואני רושמת. עד מתיי איני יכולה להתחייב, אבל עובדה, אולי לי יש אפילו כל נגד מחר, הרגשותיי. אני אם שמחה? ולא כך לא אני אחרת. לא אדישה. אכוון את בעצמי קורותיי, ואיך מה זה שיקרה, יהיה. ואפילו ברגעים הם כי לי שנדמה האחרונים, אני חושבת עליכם ואוהבת אתכם ורוצה בטובתכם, או אתי בלעדיי, טוב כל לכם. איני את עוזבת העולם בחוסר כול, עבורי בכל אתם האנוכיות עולם ומלואו. חיו בשלום בלי ביניכם שנאה וקנאה ביניכם, את קחו הנאות מה החיים שניתן, בכם גאה ואני משפחתי היקרה והענפה. כולכם אחד וכל ביחד לחוד. בנים, כלות, נכדים ונינים. לי יש רכוש גדול. לא כה עד לי יש לחינם חיים ארוכים. משהו רכשתי. בכל אהבתי לכולכם, סבתא נחמה, 25.11.2002 ו ק ר ^ טוב. אתמול רחצתי לא במים מספיק לי והיה חמים כפי קר. מאוד הנראה מעט הצטננתי. קמתי בנשימה אטומה. את הערתי והיא אלזה לי הגישה לעשות אינהלציה והוקל גם מעט. חם שתיתי ועכשיו אני יושבת ומנסה לרשום כהרגלי את הרגשותיי, עם קל ולא שלי הידיים שאינן נשמעות לי. אלזה עוד כי אמרה מעט אצלה חגים ואיני יודעת יוכל מי להחליף אותה, ואני חסרת גדול עול שוב אונים. עליכם. ומאוד לי חבל וקשה לי ואין מה עצה. שאני שיש ומה רוצה במציאות אלו דברים לי ואין יש. שיש מה אבל שונים. תשובה. ישנם ימים שאני נוהגת בהם בחוסר לי ויש שכל, עדיין ההבנה כך אחר לראות את שגיאותיי בהתנהלות. החל היום אצלי כל כרגיל, הדברים הנחוצים, אוכל, שתייה, ולא רחצה, הספקתי לנוח דבר וכל זה, אחרי מעייף אותי מאוד. והנה הגיעה חנה אליי מ״טופ״. ניגשתי לשולחן ודיברנו כל אודות מיני דברים, לא כנראה חשובים, כי איני זוכרת את הא שיחתנו. ודא, די היה נחמד. כשהלכה, שכבתי לפי לנוח במיטה כוחי הדל. ובאותו רגע צלצל ליאור, רוצה בהזדמנות שהוא בנתניה להיכנס לראות אותי, ואני כך כל כבר הייתי עייפה, שביקשתי ולא לשכב יכולתי לפגוש אותו, ואני רוצה לי יש כי לציין זיכרונות וקשר מיוחד לליאור. זוכרת אני כשגרנו נטר בכפר והוא אני ילד, בן חושבת, 4, התארח אצלנו ולצערי חלה. רופא אז. היה לא נטר בכפר השכן נסע לצקי והביא אלינו רופא מבית יהושע, והוא יש מה ידע לא כנראה לילד. את הזעקתי אז שגר עודד בירושלים. הוא הגיע ונסענו עם הילד לבית חולים. ואני זוכרת טרם אחות, שבדקו אותו, מה שאלה של שמה [ 222 ]