כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ק ר א תי את דעותיה של הניג אופירה ב״שבעה לילות״ וכמובן ששמחתי מאוד שקיימים אנשים כמוה, רק שלא גם אלא חושבים מתבטאים בנוסח שלה, והלוואי נגיע שאי־פעם לפתרון הבעיות הכאובות האלו וגמר הסכסוך. ושאיפתי לא למדינה דו־לאומית רק למדינה שוויונית ליד אחת השנייה בשלום! מפני השנאה הקשה המושרשת מאות בין שנים יודע ומי העמים, אם אי־פעם תסתיים. לדוגמה, חברי כנסת ערבים שנבחרו והגיעו לכנסת על־ידי אזרחים ערבים פעם לא בזכות, מוזכרים על־ידי נבחרינו ובכלל לחם כאוכלי חסד. והלוואי ונגיע אי־פעם לשוויון מדיני משני עברי המתרס ואסתפק ליד כי בזה, שולחן אחד יגבר חלילה התיאבון לאכול את אחד פעם כבר יהי לו השני. שלום בכל בינינו. צורה ומצב. אפריל 2001 1 י ת ^ חולים מקום מציל נפשות ויחד זה עם מקום מאוד כל עצוב. החולים הסובלים מחכים לעזרה והקלה מהירה שאינה אפשרית, גם והם לפעמים לא מאוד סבלנים. הצוות הרפואי מצומצם, לפי עושה יכולתו עבודה לא קשה נעימה והכרחית, לנקות אחרי כי כולם החולים באין ברירה את עושים צורכיהם תחתיהם. לא נעים, אבל עובדה. שגיתי בהגידי צוות זה רפואי עתה, הרופאים עושים בחיפושים לאיתור המחלות ואני לכל מודעת הבדיקות, הצילומים וכל היתר שאיני יודעת לקראם בשמם ומודה להם לב, מקרב תודה. כשהגעתי לבית לא החולים יכולתי להניע ולא יד לא אבר, רגל, וחזרתי הביתה בהכרה ובהקלה. אני בהשגחת מטפלת, בהליכון, יורדת לשולחן האוכל, מתהפכת וזה לצד מצד במצבי עצום. עובדה, מגיעים להכרת הטוב אחרי שמתנסים בגרוע יותר. סוף מאי 2001 \אלות £( לרופא: לי יש ליחה לא בגרון ולא לבלוע אני לירוק. כמעט נחנקת אני בולעת מוקוליט, בקושי מתגברת. אני צד על שוכבת ימין לי שיש מפני כאבים וביד בחזה שמאל ואני משתמשת בקורדיל. פעם קיבלתי כדורים לפודגרה, לי יש כאבים באצבעות הרגליים ולצערי ולבושתי אני בחיתולים, לא אני כי שולטת בצרכים. אני כי חושבת לי. מספיק אולי [ 22 ]