כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לי יש מהיובש בכל גירוי הגוף ואני מתקשה להתאפק וגם מלגרד לי קשה לגרד. מתחננת, מייחלת לגשם, ללחות באוויר. יכול מי זה? את לספק נחוץ הרבה סבלנות, גם לכול, הגם לסובב. שאיני מקבלת ידיעות מדויקות, פיסות מהרדיו ואני בכל טוב לא כי מרגישה הסובב ואני צועקת עד בקרבי: מתיי רודנים ישלטו, עד לא מתיי יקום זה בכל מרד איזה רצוי אלף לדעתי. סוסים מושכים לכיוונים שונים ותוקף אותי נגיע לאן פחד, בסוף? איני צעירה. שום אין לעצמי אני דבר, יודעת, אבל איזו יש חשיבות עם מה לזה. כולם, איך, מתיי ייצאו מהתסבוכות, והאם ייצאו אי־פעם? או שבאמת הכול או שחור נורא רוח מצב שאיזה לי קפץ לראש? אבל בינתיים, איך אומרים, לא אני אור רואה בקצה המנהרה. כי לי, תגידו איני יודעת לחשוב כי נכון, מוחי הרי (וזה הזקן נכון) נשחק, ונחוצים לי משקפיים אחרות? הרי אתם לעומתי מאוד צעירים לכם אין - משהו מנחם לי? להגיד נחמה, 8 .11.2002 ו ל ז ה ^ בזמן האחרון מאוד קשובה וטובה, ואני מאוד מרוצה מהתנהגותה. לא אולי אתי קל שאיני מסוגלת בעצמי לשום פעולה מינימלית ותלויה דבר בכל קטן לעזרה ממנה, לה קל לא בוודאי זה אבל אתי, המצב לי ואין ברירה אחרת. היום לפני הצהריים ביקרו אצלי עודד ועופרה. אלו אצלי באמת חג. שעות ביקורים של יקיריי. אני אמנם איני כבר מה מעניינת, אפשר לצפות מאדם מבוגר כמוני, יושבת בית תמיד. להקשיב אני תמיד מוכנה ואני נהנית מביקורם אצלי. הם תודה. כמובן נסעו. ומדוד אני מחכה לטלפון. אלו בעיקר הנאותיי מהחיים, שיהיה אצלם הכול בסדר, יהיה לי טוב. וגם שיהיה מעט לחות באוויר ואפסיק להתגרד. כי היובש את גם מייבש מוחי ומעקצץ לי עוד מאוד. סיבה לאנחות, לא אבל לי. עוזר ואני נאנחת ומתגרדת, שיחה כתובה מעניינת, מה זה לא? שיש. 19.11.2002 ו ק ר ^ טוב. קמתי ליל אחרי סיוטים, כזה מלילה אפשר להשתגע. ללא שינה, בגירויים בכל קשים בלי הגוף גם הרף. עכשיו איני יודעת במה להרגיע. יושבת על יד השולחן ואיני יודעת מה עם לעשות עצמי. קמתי הבוקר גמר על בסיפוק הגם הלילה, שאיני יודעת מה לי מחכה אני היום. מרוצה שזמן מזג עובר. גם האוויר יבש לרעתי, ושורף את לי מעט הלחות שנמצאת אצלי. העור היבש מגרד וגורם לי סבל. אלזה רחצה אותי, על קרם לי מרחה העור [ 219 ]