כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לי. קל לא אני שני ממבט כי חושבת אני אולי אדם לכל טועה. ישנם כל מיני מצבים ואכזבות. לאדם עוד צעיר יותר הוא כי ממבוגר, יום כל על פוחד ולא שעובר מביא משהו לו רצוי כמחשבותיו, וגם הזמן החולף בלי על־ידי זמן זה תועלת היא אבוד. לא משתפת אותי בהלכי שני אנו הרי רוחה. אנשים שונים בכול, מבחינת הגיל וגם בטוח, המוצא, המנטליות, אני בכול. היא כי רואה ואין סובלת בידי להושיע, והיא עצבנית זה לכול. עלי מכביד לזה ואין מאוד עצה, לי ואין לא אלא ברירה לאט לאט להגיב. לזה לתת לעבור אצלה. נראה. כשאני, כמה אחרי אל פניות אלזה, באמת מאבדת סבלנות ופונה היא בתוקף, מתחילה ממש לצעוק ושום חפץ ממה שביקשתי אינה מגישה או בשקט או שזורקת שטורקת - בכעס התנהגות שכבר גובלת בחוצפה. היא יותר מדי מרגישה בעלות לי יש ומה אצלי, לעשות? קל. לא לתת רוח למצבי לחלוף. אני יושבת יד על השולחן. מה שהיה עליי לעשות כבר אלו בשעות עשיתי. העברתי בראשי כל את כמעט זיכרונותיי כל את מהעבר, האנשים שהכרתי, דיברתי, ולא חיבבתי חיבבתי. משפחתיים יותר קרובים, פחות קרובים, מי את שרק זכרתי, ואני מספיק כדי זקנה גם שיהיו כאלו שכבר אינם בסביבה, ומה עם לעשות עצמי? והעיניים אינן רואות טוב, בכדי לא ספר לקרוא נמצאים אצלי משקפיים מתקופה אחרונה וכמובן שאיני מסוגלת עכשיו לדאוג זה לכך. ראשית לא כבר כול וגם כדאי בלתי אפשרי. זה בשביל נחוץ לנסוע למרפאה, בזמן שאיני מסוגלת חצי לצעוד צעד. לי אבוד ועגום. את ויש המעט שקיים, זה שעם נחוץ להמשיך כמה שניתן. מאוד רוצה מה לדעת נשמע אצל כולכם. צלצלו אפילו זה ולי זמן, לכם שאין צורך חיים. עודד כי סיפר נועם שלומד א׳ בכיתה נבחר על־ידי ילדי הכיתה ראש בתור וזה הכיתה מאוד משמח אותי. חמודי נועם, מאוד משמח שילדי הכיתה מעריכים מזל אותך. זה טוב. אומר שאתה באמת טוב ילד באמת וחמוד. אני ידעתי זה את כל כן כמו הזמן. עודד סיפר שיובל מתחילה ללמוד טוב כל בלט. לכולכם, יעל ודודו. שימחו! בבריאות ובנחת, גם היא הנחת וכל שלי. טוב! סבתא נחמה, נתניה, 4.11.2002 ו ת מו ל ^ דוד סיפר שהוא קצת חולה ושוכב. לו יש שלשול וחום. כל אני הבוקר שוכבת אני ערה. מתעוררת מוקדם ובכלל יורדת הרבה פעמים במשך הלילה. מאוד רוצה ומה איך לדעת אבל אצלכם, מפחדת להעיר אתכם מהשינה. אולי אתם עדיין [ 217 ]