כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

חסיה ובעלה אשר ברנשטיין, של הורים משה׳לה היא שלנו. הייתה צולעת, תופרת לכל מעולה האצולה הרוסית והפולנית. עבדו אצלה שלוש תופרות וידיהן מלאות גם עבודה. הרוויחה יפה. בעלה במקרים עקר היה כאלו בית, עשה גם היו הכול. שני ילדים: משה׳לה ובת, חינקה ריבה. גדל משה ולא בשנים צמח, נשאר עד קטן היום, היחיד שנשאר מהמשפחה. הדודה שהרוויחה יפה ומשפחתה חיו בצמצום. כל רווחיה הלכו לרופאים, לפרופסורים, איך עצה לחפש לעזור למשה׳לה לצמוח, לא וזה עזר, והוא נשאר בגובהו הנמוך. היחידי שהצליח על לגבור היטלר ונמצא בינינו. של מצפונו דודי עול כי לו הציק על נפל הפרנסה כתפיה החלשות של אשתו והוא חיפש דרכים את לשנות המצב. חשב: יקנה סוס ועגלה ויסחב כל מיני משאות למי לו. שיזדקק בסביבה אצל איזה יהודי נמצא פרא סוס היה שקשה להשתלט עליו. יהודי מצא פיקח עצה, השקה של בגרונו שני הסוס בקבוקי וודקה. אפילו שיכור, הסוס נעשה כבש שקט ומכרו אותו למי? גדול למבין בסוסים, דודי אשר. רכב גבו על בגבורה דודי לעיירה. הסוס התפכח בינתיים, את הפיל רוכבו אבל מגבו, של רגלו דודי התפתלה ברתמה והסוס רץ וסחב את אתו דודי, גבו מקולף ומדמם. דודי נשאר זמן להרבה במיטה, חי. בקושי בעל אדם של סופו מצפון שבאמת רוצה לעזור. רופא אז היה לא מומחה בעיירה. בטח אבל מי תצחקו, ואיך את ריפאו עורו של דודי. בתרופות לא ונא סבתא, לזלזל בהן. איני יודעת כמה בת הייתי, די ודאי אני אבל צעירה, זוכרת את היטב על שכב הוא המקרה. עור לו היה לא כי בטנו, וכל בגב, הזמן לו שמו והחליפו עלי כרוב צעיר, רענן, טבול בשמנת מתוקה, וריפאו נגד אותו. לא היטלר עזרו אפילו הסבתות החכמות. לא לא מובנת, נקלטת הךשעות מי של שלא ראוי לשם אדם. איני יודעת אם יודע משה׳לה את הוא אבל הסיפור הרבה יותר ״צעיר״. זה אם באמת מצעיר אותו, יבושם הוא לו. לא אפילו מוכרח לזכור לא זה הכול, זה אבל חשוב, יש לי נכון. זיכרון טוב לעבר. כשמשה׳לה נולד היה חלוש, נשם בקושי ולא חשבו שדודתי, אחות אבי, תוכל פעם עוד ללדת והשתדלו את לקיים בכל חייו האמצעים. אמי זה אמרו, סיפרה, שישימו על אותו שולחן בחדר, באמצע, כל לפתוח הפתחים ולתת לו לבכות, לצרוח שלושה ימים, את שירחיב ריאותיו. כך עשו, והוא עכשיו לא קשיש הרבה צעיר דרך עבר ממני, כל המלחמות, כבר אינו צורח. נולדה לו אחות גבוהה, יפה, נישאה והיטלר הרג אותה אמה של לעיניה ואחריה את הרג - דודתי של אמא משה׳לה. הוא, הקטן, חמק מכולם. לא צייר, האמנתי ביכולתו עד איך שראיתי תוך צייר לעיניי את שעה עודד בגיל נעוריו. התמונה אצל קיימת לא הוא אבל עודד. המשיך בציור פיגורטיבי צייר אלא תמונות לפי שואה דמיונו. לא מזמן ראיתי אותו. נישא, הוליד שתי בנות. [ 21 0 ]