כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

א ^ לי שיר לתרגם מיידיש, קטן ונחמד, שאני אלו כל כי בטוחה שחונכו ביידיש יודעים אותו בעל־פה: אויפן פריפעטשוק ברענט אפייערל אין און איז שטוב הייז( חם) דער און רעבע לערנט קליינע קינדערלאך דעם לערנט אלף־בייז(אלף בית) זאגטשע קינדערלאך, זאגטשע טייערע וואט איר דא! לערנט זאגטשע נאך און אמאל נאך טאקע אמאל א. אלף קאמאץ בעברית: על הכירה אש, ובבית חם, והרבי מלמד ילדים קטנים, את מלמדם תלמודם נא הגידו ילדיי, הגידו פעוטותיי, מה אתם לומדים פה שננו היטב וחזרו עוד פעם. קמץ אלף- א. א ח ד ^ הימים ישבתי מול הטלוויזיה וראיתי והקשבתי לדברי הבלע והרשעות של גדול ורב התורה הטיפשות הרב עובדיה יוסף. נדהמתי. לא כמעט רציתי להאמין, אבל הדברים נאמרו! וכל העולם שמע אותם. ואנשיו הנבונים, וישנם גם גם כאלו, הם את הבינו הנזק הם אבל מדבריו, חיים על־פי חשבון תועלתם ומאוד להם נוח לא להחליט דעת על דבר כל בפומבי עצמם, ולהסתמך על חכמי הדור וביניהם החכם מה דלעיל. לעשות? חיי במשך הארוכים כי: שם אי שמעתי ״כסיל שזורק אבן לבאר, עשרה חכמים אינם מסוגלים להוציאה". והם מתחילים להאשים כל את סביבתם - הקרובים והרחוקים, כלומר: הדברים הוצאו מהקשרם, לא הוא לא התכוון, ידענו את להבין כוונותיו, אנו והנה הטיפשים. מילא. בעיתון "ידיעות" מיום 13.4.2001 כותבת סילבי קשת ומצטטת עוד הרבה אמרות נבונות וזדוניות שלו, וקוראת את הילד בשמו. כלפי הרבה אנשים ומעשים, לא ואנו רוצים להיקרא מטומטמים, שמענו וראינו בכך! לנו ודי הוא עבורנו ולא נבון לא רשע, גדול. וככה נתייחס אליו. ולדאגתנו גם העולם שמע וראה ואוי לבושה! כי המלך עירום. וכאלו הם "חכמינו". נחמה קפלן, נתניה, 13.4.2001 [ 21 ]