כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

מעט אלזה תחזור ויהיה בסדר. אני בכלל כרגיל איני מרגישה טוב, מחכה לשיפור, ככל ומה שאפשר, שיקרה יקרה. רב שלום לכולכם. אמא, 3.11.2002 ו ק ר ^ טוב. בקושי את משכתי עד הערב 9 ושכבתי לישון. ישנתי עד חצות היו לא ואז הלילה לי כאבים, אבל התעוררתי וקמתי פעם מדי לצורך ושלא לצורך. אצלי לקום זאת משכיבה פרוצדורה שלמה, להתהפך מצד אני כי לצד, ישנה צד על ימין, וקמה מצדי השמאלי. אומרים למי בהלצה שקם לא רוח במצב בצד קם הוא כי טוב, שמאל. זה רוב על־פי אצלי נכון. עשיתי אינהלציה, אכלתי, שתיתי, ועכשיו אני בקושי העט את מחזיקה וכותבת, את מתעדת קיומי, שההיסטוריה לא לפי תחסר. ידי כתב עכשיו תבינו באיזה אני מאמץ זה. את עושה כרגע מפסיקה. עוד היום גם גדול. התרחצתי, שכבתי, אכלתי ארוחת צהריים ואני לא מרגישה לא לי, קר לי, חם טוב. לי מוצאת זה היה לו מקום. יומי האחרון, אקבלו בסיפוק. אבל איני יודעת כמה ימים אחרונים עוד כאלו לי מחכים וקשה לי. אני לא בכלל יודעת מה בזה ההיגיון שאני רושמת אבל עכשיו, כהרגלי את אני הרגשתי עם מחלקת המחברת. ייתכן שאני צריכה מכם לבקש סליחה, אני למה מוכרחה אני איך לכתוב זה למי מרגישה, מוסיף? ובכן, באמת סליחה. אלזה זקוקה לקנות לעצמה משהו, ואני אשאר לא זה אבל לבד, בי אין משנה. פחד. אנסה לשכב מעט. יהיה אם טוב אירדם לשעה קלה. ואכן נרדמתי היה וזה טוב. היא שינה מעין בריחה מהמציאות, בלי אפילו חלומות אבל שכחה, קמתי והכול חוזר לקיים. עם קפה שתיתי צנים, עשיתי אינהלציה ומה הלאה? מצער כי אותי איני מוצאת עניין בקריאה בעיתון. ספר אולי היה מעניין אותי יותר. איני יודעת את לבד התאריך. אלזה אומרת שהיום 5.11.2002 . ו ק ר ^ טוב כבר אני לכולם. למעלה משעתיים ערה. אכלתי, שתיתי, ובאין תעסוקה אתחיל מה בטח לספר, פעם שכבר סיפרתי. אין ספר גם דבר, קוראים לעתים פעמיים. ובכן נזכרתי במשהו לא מפעם, אבל בדיוני, נשמע ככה. לי הייתה דודה [209]