כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

זיכרונות מעיירתי, מילדותי, לא האנשים נקראו בשם משפחתם. או האב בשם או בשם מקצועו. כאשר מישהו חיפש מישהו אחר. - למשל ״ראובן העיוור" שהיה עיוור בעין אחת, מלכה ״ראובנס״ אבא אשתו, דוד שלו: ״חינקה־ראובנס", אמו: דביירע (דבורה) דוד של חינקה־ראובנס, אמו וכו׳. כבר הנוער את קראו עצמם בשמותיהם. אנו האינטליגנטים כבר ידענו לדבר. השמות היו בעיירה עוברים מדור לדור להנצחה, כל משפחה את הנציחה קרובי משפחתה הנעדרים. למשל, שלא סבא שם על שמי ידעתי ולא הכרתי אותו, נחמה על - שמו נחום, בן משה׳לה הוא דודי משה נחום שם למי היה שלא למי מלא, לתת שם, חש ממש ביזיון המת, ששמו ככה איננו. את תמצאו - שמי נחמה גם בת אצל דודתי, והוא מאותו כך מקור. נהגו או לטוב נוהג זהו לרע. שאיני מוצאת בו דוד פסול. ילד כי זה על פעם לי אמר אינו חס מצבה. וחלילה, אני לא אפילו חושבת אבל זה. במובן זיכרון, לא כבר אני לא? למה אשנה נוהגים היו שלכם. בריאים ומאושרים כפי שאתם נוהגים. אמא, 2002 . ו 1 . ו (!\כבתי לישון כרגיל בשעה 9 בערב ואיכשהו הלילה אבל עבר, בבוקר קמתי בהרגשה כרגיל אצלי בזמן האחרון. אחרי שמעט התאוששתי, אכלתי. אלזה הכינה את לי חדרי ורחצה אותי. אלי באה ואז שכבתי לא לאה. קמתי לקראתה. שכבתי ערה והיא ישבה על־ידי ודיברנו כל אודות מיני שלה אבא דברים. שוכב בבית חולים באין מודעות ואינו שום בולע אוכל. מזינים אותו גם בווריד. אינו בני את מכיר משפחתו. הם עגום. מחפשים בית לקנות. פרטי, אינם רוצים בשכנים. דווקא אנשים שקטים ונחמדים בעצמם. שיצליחו. שכבתי, קמתי בהרגשה לא טובה. אלזה חשבה לצלצל לדוד. מנעתי ממנה. אכלתי ארוחת צהריים, מעט חזרתי לעצמי, רושמת כדי להעביר עוד זמן. מעט מעט אשכב, ונראה מה יקרה הלאה. 2 . 11.2002 לויום נמצאת היא חן, אתי בעצמה לא מרגישה לה יש טוב. חום. לדעתי היה אסור לה להגיע אליי מבחינת אדם אם שתינו. לא מרגיש הוא טוב, זקוק למנוחה בביתו באיזה אופן שמתאפשר היו לו. שולחים אליי מישהו אני אחר. במצבי צריכה להימצא מחוץ לסכנת הידבקות, אבל חלב כבר זה עכשיו שפוך. היום בסופו, ועוד [208]