כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אלזה לי הגישה ארוחת בוקר מלאה, מיץ דייסה, עגבניות, קפה, ורחצה אותי. ואני שכבתי בלי הפעם כאבים וישנתי טוב. חבל לי היה ממש אבל לקום, אלזה לי, קראה שבי בואי לא קצת, צריך כל לשכב היא הזמן. מאוד מסורה וצודקת ואני קמתי, רושמת היסטוריה. עוד מעט ושוב אשכב. קודם כי חשבתי היום אבל שבת עשיתי חשבון באצבעות ידיי ורגליי והגעתי למסקנה זאת בכל כי יום היום חול, איזה־איני יודעת עדיין. תאריך רשום אצלי - בשעון היום 0.2002 . ו 29. לכם הנה תדמיתי, זקנה ומודעת לזה במלואו. טוב עוד אולי שאני יודעת לרשום. תבורכו, אמא, סבתא רבא, טוב כל סבתא, לכם. ו ל י ^ יעניין אתכם מקצת נוהגים בבית או שלי אמא יותר נכון כל בבתי היהודים בעיירה. איני מכירה מקומות אחרים. אתם מכירים: ארבע כאנפעס, דהיינו ארבע זכר שכל כנפות, עם לבן בד זה בו? חייב מילדותו בכל ציציות ארבעת צדדיו למטה (קוראים לזה טלית קטן), מעל מתלבש כבר נער וכל הראש משנותיו הראשונות בו חייב תחת בגדו החיצוני, כל ימיו. על אין כיפה זה שאלה, עד מוכר היום. מגיל 13 מניח יד על תפילין אחת בתפילת הבוקר, מינקותו בבוקר בקומו גם משינה, ילדות, אומרים תפילה: אני מודה וכו', לפני אמא השינה מלמדת מי את אפילו שעדיין אינו יודע לדבר, קריאת - שמע קרישמע בדיבורה. כל לפני אוכל, ״המוציא זה לחם״, יצחיק אם אתכם, אינכם יודעים, ומאיפה? אני זה את חייתי בילדותי. גם ברכה אחרי האוכל, הכול אל למען בשמים, בא הכול אבא ממנו. פחות קיצוני, יצא לא פעם אף אבל בבקרים מהבית לשום מקום, מבלי שיתפלל תפילת ככה שחרית. הנערים מגיל 13, כבר הם אז אחראים לעצמם וכך נהגו, לפי הוראות הדת. אני הגעתי ארצה צעירה, יפה, ואני עכשיו מתחילה למה להבין הדעה הן שיפות רוב על־פי היא טיפשות כמעט נכונה. איני רוצה להשמיץ את על רק כולן, עצמי לי מותר את להביע דעתי. לא אולי ממש טיפשה, וזה תמימה, לפעמים גובל בתמימות בטיפשות. האמנתי לאנשים והם תמרנו אותי באותן שנים לרצונם בלי יותר מדי יושר. למשל, בהפחדה אני כי בסכנת גירוש, רק ויזה לי שיש מפני לשלושה ימים. שזה בכדי יכול באמת לקרות נחוץ היה מישהו שילשין עליי בפני האנגלים אז ששלטו לא בארץ. נשמע מקרה אחד ויחיד אבל כזה, הספיק למישהו כדי להפחיד אותי, והפתרון היחידי והבטוח להעמיד אותי תחת החופה כאילו. ממשית, את לי קשרו הידיים מאחור, באה זה אחרי ידו בקשת מקדימה. למה הסכמתי? גם אני שואלת, מאוחר מדי. ועכשיו, כבר ממש חיי בסוף אתם ילדים [ 206 ]