כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

עלתה למעלה לחמאה, ומהחלב שהחמיץ עשינו גבינה, בית חרושת ״תנובה״ בבית. למי כמובן פרה שהייתה וכמעט לכולם לא כי הייתה, הייתה בנמצא חלב תוצרת במכולת. חוץ גם מחלב, הפקנו תועלת מזבל הפרות. היו לגויים שדה חלקות אבל קטנות, דלה האדמה בשביל לגדל עליה מבלי לזבל אותה בזבל אורגני כמובן. ובכן, הגויים לקחו את מאתנו הזבל לגדל תפוחי אדמה ואנו יבול חצי קיבלנו תפוחי אדמה. חפירת תפוחי האדמה שגדלו באדמה הייתה חוויה כשלעצמה. מובן שאסיף תפוחי אדמה נעשה בידיים. אחרי נבל שהירק והשחיר שיח כל תפשו בידיים ומשכוהו ומסביב נשפכים מלא תפוחי מכל אדמה גודל. ובאסיף עשינו מדורה ואפינו קרתושקעסש שאכילתם בשדה היינו עם יחד שותפים המגדלים. כבר אני אם נזכרת וכותבת אודות עיירתי פעם בכל טלחן כל לי באים מיני מנהגים וקוריוזים לא דאז, דמיונות ולא השמצות אלא נוהגים שהיו גם אולי בעיירות קטנות כך כל אחרות. הרבה אמונות תפלות, לחשנות. שמעתם ממשהו אודותם? הייתה בעיירתי לחשנית, אישה זקנה, מומחית. כל עם קטן פגע, כגדול, פנו אליה כאל ממש רופא. תאמינו, ברוב המקרים גם זה עזר. איני רוצה להשמיץ היא גם אבל ז״ל אמי את דווקא נהגה כמו ילד כולם. נבהל חזק ממשהו, ללחשנית ״אפשפו־כן״, ילד מרגיש לא משהו כשורה, יש עליו ״עין רעה״, ללחשנית. וזהו, אנשים לא היא האמינו. לקחה וכל תשלום, האנשים לא נשארו לא אני חייבים. השמצתי, לא זה ככה שיבחתי. היה. אמא נחמה, 27.10.2002 א ת מו ל ליל בערב, שישי. ביקרו נועה אצלי החמודה דוד עם יחד לי היה שלי, מאוד נעים בחברתם. איני יודעת אני אם הייתי בעלת חברה, ותודה להם. שכבתי לישון בתקווה לשינה לא אבל טובה, ישנתי כי טוב, החלו אצלי כאבים ביד חזקים שמאל וחיכיתי לבוקר. כמובן אחרי לילה היה לא גם כזה, בוקר טוב. מאוד עייפה. קיבלתי חם קפה כוס מאלזה ושכבתי בחזרה. ישנתי גם מעט, חלמתי חלומות רעים, בעיקר בחלומי משתקפת המציאות, ואני לאן הולכת שהוא ואיני את מוצאת דרכי לשום והנה הים יד על אני הנה מקום. במקומות זרים, דרך שום בלי וכיוון. לי מחכה באיזה מקום מרדכי, וכועס שאני מאחרת, לא ואני יודעת איפה, טועה בדרכים, שואלת עוברי אורח ואיני יודעת כתובת אני לאיפה רוצה להגיע. טיפשי החלום, ועוד יותר טיפשי לרשום זה אבל אותו, את משקף אובדן גם דרכי. בסוף, כשהמסלול ידוע. אל על לי תלעגו השטויות. [ 205 ]