כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ולא יכולתי יותר דוד לשכב. דיבר, עודד דיבר. במשפחתו יש דוד של יום היום של הולדת מצד סבתא נועה, בת 85. יום יש לעודד יובל של הולדת נכדתם בת 3, טוב מזל לכולם. כולם מתקדמים שנה אחת לקראת איך זמן, עוד לה יש הסוף, אומרים, עד 20 (לא ו עליי. איני נהנית מבגרותי העמוקה), ליובלי כל מחכים החיים, בהם שתבורך לחיים טובים וארוכים, ונחת מזל לכולם, טוב! ליד מעניין השולחן. אני יושבת חצי רדומה, כמעט ישנה, ולא יכולתי במיטה נקייה וחדר מאוד בי יש מאוורר. משהו אנורמלי, איני רעבה כלל, ומקווה בכל זאת, אחרי ארוחת צהריים שאלזה עוד תגיש גם מעט, לישון קמעה. קראתי בעיתון ה״ערוצים״ של השבוע שנגמר היום, ביטויים בשפה וולגרית לטעמי והשתוממתי, זה למי נחוץ, זה מה מוסיף? כך כדי עד איני נזהרת, במסיבת רעים לפעמים מבטאים ביטויים לא מקובלים, אבל גם בעיתון ילדים קוראים. למה את להוזיל השפה, וילדים לומדים מהר ביטויים שלמבוגרים מי מותר. אוסר עליהם? זה ולי אפילו דוחה להגיד אותם בכתב. הוא למשל, כותב: ״השמוק עם הכנפיים". לא זה את תשמעו מפי, ואיני שזה חושבת מוסיף של לכבודו הכותב. אני יושבת יד על השולחן, מעט שוכבת, מעט יושבת, מחפשת קצת תנוחה יותר נוחה. אני לא מרגישה דוד טוב. עם דיבר אני הרופא. יודעת, הוא יכול אינו לי. לעזור חשבתי יכול הוא אולי במשהו להקל הוא עליי. מייעץ לבוא זה למיון, לגמרי אני מיותר. יודעת, הם גם יעשו את עבודתם נאמנה, כל מיני בדיקות, אולי אפילו זו אשפוז, מיומנותם, ולי בזה אין ממש עזרה וצורך. איני מחפשת רק ריפוי, הקלה במצבי ואין כרגע, להם. אחכה באין ברירה, סוף לזה שיגיע באופן טבעי, והלוואי מה שיותר זאת מהר. משאלתי הכי לי יש כנה. בהחלט מספיק שנים ואוהבת כל את משפחתי, אבל כשיש צורך להיפרד, אומרים שלום לכולם. דוד דיבר אתי כמה היום פעמים, ועודד עכשיו כמה עד לי סיפר אין כרגע לדוד זמן אני עבורי. מאוד זה, את מבינה טוב שיהיה לכולכם, אמן. שכבתי לפני הצהריים. לא ישנתי, רק חזרתי לעיירתי ולילדותי. איני זוכרת זה מה אבל גיל, באיזה משנה, זיכרונות מנעורי מימי קדם. העיירה מוקפת יערות ואנו ניזונו במקצת גם מהם, בור משדות סביבה. היינו חבורת נערות, אני, היותר קטנה, נסחבת על־ידי אחותי הגדולה ממני בחמש שנים, הולכות ליער ללקט פטריות, שמפיניונים, ומי בסל מי מלא שם והיה בסינר גם לכולם. שיחי מכל פטל, טוב לשבת לשלוש סעודעס, צאת לפני זה ככה השבת, נקרא. עלי אספנו שצ׳אב חמוצים, זאת מין הייתה - מסורת אכילת חמיצה מחמציץ, מולבנת בשמנת ביתית. גם חמאה, עשינו לבד. מילאנו כדים בחלב, אחרי שלושה ימים השמנת [ 204 ]