כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ו ק ר ^ סוב! אתמול יום בערב שישי ביקרו דוד אצלי ונועה. מאוד שמחתי, בחברתם אפילו הרגשתי בסדר. דיברנו כל אודות מיני דברים, מביקורם בפריז. נועה סיפרה אילו מקרים מבית ספרה שהיא מנהלת כל אותו, מיני של אופי ילדים. עודד דיבר בטלפון. הכול נעים וטוב. אחרי שהלכו, מעט קראתי בעיתון ורגועה שכבתי לישון, באמת בתקווה ללילה נורמלי, בשינה כך לא אך טובה, כמה כל מדי היה. רגעים הלכתי לשירותים כל בלי רק צורך, למען ההליכה. חיכיתי לבוקר. ועכשיו קמתי עייפה, עשיתי הכול מעט עוד כנהוג, אתרחץ, ושוב אשכב להחזיר את לי שעות השינה לי שהחסיר הלילה ונראה איך יעבור יום. אם זה, אחרי אוכל, ארשום שוב. גה בשבת נכנסת אליי לאה תמיד החמודה. אם רק אהיה מסוגלת לשבת אני כי אתה, זאת, לא הנעימה. היא באמת הייתה. אמנם ישנתי. רבע כרגע שעה לפני 1:00 . ו קמתי ונחוץ במשהו למלא הזמן, ואני מצטערת לי שנעשה קשה אפילו לקרוא ספר, לי, אין שבעצם ואמנם לאה נכנסה והעבירה אתי איזו שעה. כרגע צלצלה הילדה, גם שכנראה רצתה להיכנס. אני מבלי שידעתי, לאה כי לה אמרתי הלכה קצת ואני שום בלי עייפה, והיא כוונה. אמרה, לא אני אז כך אם אני אכנס. מתביישת אם אבל להגיד, בזה מנעתי ביקור שלה, מנעתי היא כי רב, צער מעצמי מביאה אליי את תמיד חייה סיפורי אין ולי הקשים, כוח להיות תמיד כותל הדמעות. נעשיתי לי אין אנוכית, הכוח להקשיב להם. שכבתי אחרי האוכל בצהריים כמעט לא אבל שעה, נרדמתי. אלזה יצאה לחצי שעה ואני חיכיתי כי לבואה התחילה אצלי לא הרגשה טובה. כשחזרה לי עשתה אינהלציה, כוס קפה, נתנה לי כדור ואבן, ואני נאבקת בהרגשה הלא טובה, והנה קרב הלילה, ואיני יודעת היא מה תוכל אני איך לי. לעזור את אעבור אני הלילה. מטרטרת לי: בצר אותה זה, "עשי זה, הגישי את הביאי זה״, לא מאוד נעים אבל אני מה יכולה לעשות, איני מעיזה לבקש יהיה מכם שמישהו אתי זה אבל הלילה, אני מאוד. - לאט כותבת מילה ומפסיקה, וממשיכה ושוב מפסיקה. הנייר אבל סובלני, אינו מדבר ואין רם, בקול שומע אותו. עודד דיבר אתי לא היום, יתקשר עוד פעם, ולדוד אני מחכה בטלפון. אני מה לו? אגיד קשה את להגיד גם הוא האמת. מדבר אליי מאוחר, ועכשיו רק 4:20 אחרי הצהריים, ורק הוא אתמול ונועה היו אצלי, עוד ואני אבל חי. אדם מעט הרגשתי בגיל כנראה כל שלי שעה מדברת אחרת, ומתקבל אני כי דוברת שפות יותר ממה שאני יודעת באמת. והנה כבר אני בכלל מדברת אל שטויות. אני תיבהלו, עדיין צלולה ושולטת במוחי, עדיין! [ 200 ]