כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לאותה לא בדיקה, היה בה. עמדתי בן, בריא ואני מתקיימת כך כל זאת בכל הרבה אני שנים. גזע כנראה חזק! תמשיכו בבריאות, עבודה והנאה מכל שניתן. אם, באהבת שאני חושבת אותה מכל לכנה האהבות. טוב כל לכם! אמא נחמה, 18.10.2002 כ ל תי ^ ארוחת צהריים, הכול טוב, דבר על רק לי. נעם שלא מה אפילו אחד איני מסוגלת להתגבר, וזאת סלידתי מים מכוס פשוטים מהברז לי שמוגשת מכוס נקייה אבל ריח איזשהו לוואי מהכוס דוחה אותי. זה אולי מחומר ניקוי כלשהו. הייתי אם מאושרת יכולתי לגשת לברז לשטוף את בעצמי הכוס, ואני מבקשת. לא אלזה אומרת כלום, עושה אני אבל רצוני, רוגז מרגישה סמוי וכואב לי ואיני יכולה לנהוג אחרת. יבורכו ידיים של עצמך. אני תכף שוכבת אחרי האוכל. יושבת יד על נחה מעט, השולחן, מעט עוד אשכב. גם אולי על אישן שנת חשבון זה אבל הלילה, הרגל והרגל נעשה טבע. שעה שתיים אחרי הצהריים. אני הולכת הפה את לשטוף ולשכב, והלוואי אוכל לישון בלילה. אמנם ישנתי מעט, התעוררתי, קמתי, כוס שתיתי קפה, ופתאום לי חסר אוויר לנשימה. עשיתי אינהלציה, פועל לידי מאוורר ואני נאבקת ככל שבאפשרותי. אני זה עם יחד משועממת, כי איני יכולה להסתכל בטלוויזיה. איני קוראת. נעשיתי אדם פרימיטיבי בהחלט. איך ובכן כל את עוברים זמני הפנוי כזה? במצב והנה ארשום משהו זעיר מעבר רחוק מאוד. אני אז, הייתי בת חושבת 17 או 18, של בחברה נערים חברים מהם אחד שאת אז. אהבתי פעם, כשישבנו כולנו ביחד, נמצא אחד נער שכנראה כי התערב לעיני כולם הוא בחברה ינשק אותי. נדמה לו היה שהוא כזה גיבור ויוכל הוא לבצע. טעה! כמה היינו נערים ואני ביניהם של בחדרו חברי. מבוגרים היו לא במקום. כרגיל סיפרנו מעשיות, בדיחות, צחוקים, כמו חבר׳ה צעירים. לא אני ידעתי הוא מה זומם. ממקומו שישב ביקש ממני לגשת לו יש אליו, משהו רק לי, לספר לאוזניים שלי. ניגשתי הוא ואז חיבק אותי וניסה לנשק, ואני נשכתי באפו, ששבועיים יצא לא הוא סוף זה מביתו. הסיפור, והחברה התבדחו על עוד חשבונו אני זמן. הרבה זוכרת את ואת שמו כמו המקרה היום. לצערי, היה סופו כגורלם כל של יהודי עם טלחן. פה אחותו, בארץ, יחד עבדתי בבית חרושת למרצפות שעם היא בעליו התחתנה. זיכרון ילדות־נעורים ורשמתי. נחמה, 18.10.2002 [ 199 ]