כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

כל אבא חלה חייו בקוליטיס ואני סבלתי מכל לצדו מיני טיפולים ודיאטות אני וגם לו, שהגשתי ללא אכלתי צורך כבר זאת אבל בכך. היסטוריה. אחרי הכול, כולם שהיו חיי, בקרבת מעט עוד שאני גומרת, לי בא אינם. וסיפרתי. משפחתי היו היקרה בריאים, אמן ואמן. נחמה, 16.10.2002 13 אחי וט׳ל קיבל בילדותו הרבה מכות מחגורת אבא, ויסלח לי אבא, איני רוצה את לחלל זיכרו, זאת הייתה שיטת - חינוך ״חוסך שבטו שונא כך בנו״. אז חינכו את אבי וגם הבנים, לא בתוכם. פעם אף שמעתי גם שבבגרותו מוט׳ל חינך באותו אופן. תקופה אחרת שיטה אחרת (מוט׳ל לא הרביץ לילדיו). התקדמות וכי ברוכה, איזה יש היגיון ילד בהכאת חסר ככה אבל אונים? נהגו כולם. לא אולי כולם, הרוב כן. עכשיו ילד לזה קוראים ומי מוכה, על שמתאונן אביו, אביו יקבל עוד זה עונש. לא לא אומר, על מעיד משטר צודק בפשעים חמורים זה גם אבל מאוד, לטובה. לעומת אחי מוט׳ל, היותר צעיר יעקב לא קיבל מכות, מפני שידע להתגונן בלי של חשבון אב. כיבוד בפעם הראשונה שאבא הפעיל את עליו חינוכו, החזיר מכה. לא בכדי להביא לביזיון, אבא חדל. עובדה. בכל צריך מקרה לדעת להתגונן, גם אבל אהב מוט׳ל וכיבד את על אבא. קברו, בכה במותו, כילד, ועכשיו אני מזכירה ומבכה את משפחת ז״ל אבותיי ואני זקנה מאוד ומתפלאת כל בוקר שאני פוקחת עיניים ואני פה, עדיין יושבת, לכל חוזרת מיני אירועים אבל שעברתי, מרוצה מאור יום. אני אם אפילו ישנה, לא אני את אוהבת עד הלילה. יש הערב יום עדיין שלם. 17.10.2002 n nK שאכלתי ארוחת בוקר ואלזה רחצה היא אותי, רצתה ודיברה אודות לצאת לטייל בחוץ: לא ״נעים, לא חם, ואני קר", שוב רציתי לישון, וטוב לי. היה ישנתי חזק וחלמתי טוב, ואני בחלומי צעירה ומישהי, לא אדם מוכר, לי הביאה מתנה יפה, לא אפילו זוכרת אבל מה, חלום נעים, חבל לי היה טוב. שאלזה העירה אותי למציאות כפי אין הרי אבל שהיא, לברוח מהמציאות וקמתי, ואני רושמת. דוד דיבר אליי. מתוך שינה הוא לו. עניתי הפסיק, אמר שיתקשר כך אחר ואני באמת המשכתי לא לישון, הופרעתי. אני רושמת כרגע ומרגישה בסדר, ושמחתי שעודד התקשר ויכולתי כי לו לענות יותר לי טוב כרגע. מקווה להמשך. עודד סיפר הוא כי עשה בדיקת מאמץ ויכול לעשות אני כי אותה, לפני לפי שנים, הוראת רופא [ 198 ]