כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לחרי $ הצהריים כהרגלי ישנתי מעט ואשרי החלום שהחזירני לילדות, לנעורים. איך כל אז שהיו מיני זאת מצבים, תקופה בכל מאושרת מיני אירועים, ואני טיילתי בכל בחלומי פינות עיירתי. הדרך לבית הספר העממי הפולני שעברה ברחוב נוצרי, גם שם הייתה של דירתו זאת הגלח, הרב אומרת שלהם, ובסוף גרה הרחוב משפחתה של הכי חברתי טובה והכי נאמנה לי שעד אני היום מתברכת בידידותה אז וגם אליי, מתפלאה אני כי עליה, והיא אז כבר יפה הייתי הייתה פיקחת מאוד ומכוערת בצורתה, ושתינו היינו ידידות קרובות ונאמנות רוזה - הדדית אברמוביץ ז״ל. ירד היום אצלנו מעט בנתניה גשם. ראיתי אישה צעירה, אולי ילדה אח עם קטן, ישבה עם בחוץ מטרייה ונהנתה ממבשר החורף. ובכן, איך מעבירים את פעם הזמן? מצאתי תעסוקה בקריאה, אם של התוכן הספר תפס אותי חזק, ועוד יותר, כבר אם נכנסתי לתוכו. לי אין כרגע וגם כזה, לי קשה להתחיל. טלוויזיה איני מעט רואה, בגלל העיניים, וקצת שוב מחוסר וכך עניין, איני יודעת מה עם לעשות לא עצמי. נעים מה לי ואין לעשות. זאת בכל אלזה פיתתה לא כדי אותי, לשכב מדי מוקדם לישון, והסתכלתי, שלא רב זמן כעבור ראיתי טלוויזיה, לי והיה זר הכול ומוזר. התגעגעתי לקריינית יעל מפעם שטרנהל, שנסעה ללימודים לאמריקה, ושכבתי יותר מאוחר מכל עבורי פעם, זאת ובכל נרדמתי קשה וישנתי לא שינה רגועה. קמתי ב־ כרגיל 06:00 בבוקר וב־ 07:00 התחלתי את יומי כתמיד, ונראה יביא מה יום. אכלתי מעט, בהכרח, לי קשה על להביט אוכל, ויכול להיות זאת שאולי עדיין לא הרגשה טובה ועוד רגילה, לכם יותן אני אבל לי, ללעוג מרגישה לא מאוד טוב, כמעט סופנית, או לכאן רק לכאן, שיעבור מהר. עשיתי אינהלציה ואלך לשכב. השעה אחת בצהריים. את אוהבת כולכם, סבתא, אמא, נחמה. איני מזעיקה אתכם כי אליי, אינכם יכולים לי. לעזור איפה שאתם, תמיד נמצאים על־ידי. שכבתי כרגיל אחרי הצהריים בהרגשה לא אני יום כל טובה. זה בזמן ישנה מעט. לא היום נרדמתי, ועוד יותר אני מפוחדת מהלילה. מה אני שיקרה, מאוד רוצה שיהיה באור יום. [ 195 ]