כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

בהיריון?״ לא באמת היו שאלתי. זמנים והיו גזברי עבודה נולד לא גם ואז חכמים. לי הילד השני, המיותר לדעתו. איני זוכרת את הסיבות. לא דבר עשיתי זה, בכיוון אבל לא הוא עובדה, נולד. ועכשיו למזלי ולשמחתי אני לי ויש חיי בסוף לשמחתי גם נינים. איפה, איפה ידידי הגזבר? להכעיס אותו ברוב חכמתו? נחמה, 13.10.2002 שני לי יש בנים יקרים ומשפחותיהם - בנים, בנות, נכדים ונינים. י נ י ^ יש כי חושבת ללדת בכמות שניתנת לאישה בפוריותה, יש כי לקחת בחשבון את האפשרות לחינוכם. הדתיים אומרים: ילד כל את אתו מביא כיכר - הלחם על רק לא אבל הלחם לבדו יחיה אני אדם. אל חוזרת ילדותי הקדומה בעיירה קטנה, בזמני מצוקה אחרי מלחמת העולם, להרס שהשאירה כל אחריה. מעייניהם של האנשים כוונו כול קודם ליצור גג קורת בקיץ, לקראת החורף של בכפור 30 מעלות, והחינוך נדחה למדרגה בית בלי שנייה, היה ספר. אצלנו מורה לא״ב, התחלתי, ומורה להשכלה גבוהה, אבל אנחנו הנוער שאפנו לדעת. למדנו בחוגים קטנים בעצמנו. לא חינוך פורמלי, בלי תעודות, אבל חינוך אוטודידקטי, והלוואי על הרבה תלמידים את עכשיו הידע ותשוקת הלימוד לא לנו. שהיו נשארנו בורים כל חסרי ידע. קראנו, הרבה יותר מכמה שנוער מסוים קורא עכשיו, הכול מרצון לדעת. אלזה הבוקר הוציאה אותי בכיסא גלגלים מעט לא החוצה. התרחקנו כי מהבית היה חסר אוויר בגלגלי העגלה. ישבנו בשדרה, היה זה גם אבל טוב. ראיתי מעט מזג אנשים. אוויר מעט לא סגרירי, הפריעה אני השמש. אפילו התגעגעתי לשמש פעם בחוץ. שנייה היא אם אולי, תרצה ותצליח להוציא אותי החוצה. תמר מתוקה שלי! איני מדברת אלייך ישירות, פעם אבל יזדמן לך אולי להציץ במחברתי ותיווכחי כי חשבתי עלייך וזכרתיך הנה בכול. יום היום שלך ראשון באוניברסיטה. טוב מזל ובהצלחה חמודה, ואני כך כי בטוחה יהיה. פעם כל אני הרי שואלת ומתעניינת אצל בכל אבא היי לך. הקורה מאושרת ילדתי. כל טוב. סבתא האוהבת כל את נכדיה, ואת בתוכם. נחמה, 14.10.2002 [194]