כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ממושמע עושה הכול כנדרש. תלך היא מעט עוד לבנק, לקנות עיתון, ואני אשאר לבד. איני פוחדת. אני ביום אמיצה. ויהיה טוב! גמרתי את המחברת. אתחיל אם שנייה. אמלא אותה איני יודעת. דוד אמר שאני כבר חמש שנים זה כך. אומרת יפה! לא באמת דיבור צריך אבל לקיים! יקירי, אני תמיד לפי מדברת הרגשתי איני זמן. באותו מביימת. זקנתי לשחק משחקים ומה יש! שיש, נחמה, 10.2002 . ו ו ו ק ר ^ טוב! אני היום מחכה של לבואם ליאור ומשפחתו היקרה. אני תמיד שמחה להזדמנות לראות אתכם, יקיריי. טוב שאתם מגיעים אני הרי אליי, של אסירה ולא עצמי, תמיד מצבי הפיזי העגום לי מאפשר להיפגש אתכם אפילו בביתי. בואכם בשלום. אני מאוד שמחה שליאור, אסנת והילדים היו אצלי היום, כולם יקרים אני לי. נחת רוויתי מהם. תודה יקיריי, טוב כל לכם. הילדים נחמדים, יפים ונבונים. טוב שהם ישנם והם לכם טוב כל כאלו. והרבה תודה שביקרתם אצלי. סבתא נחמה, 12.10.2002 כאמור, נהניתי מביקורם. אחרי שהם הלכו נכנסה אלי לא כבר אני לאה. דיברתי, הקשבתי אני לה. כדי זה את מציינת לא אני כי לציין התאמצתי והייתה כבר שעת הצהריים. אלזה לי הגישה אני אוכל. תמיד אחרי הארוחה יושבת חצי שעה. הפעם כוח לי היה לא לשבת. שכבתי, ישנתי מעט, התעוררתי בהרגשה לא טובה, במחנק נשימתי. יצאתי למרפסת לשאוף אוויר וחזרתי לשולחן. אלזה ישנה. השתדלתי לא להעיר היא אבל אותה, הרגישה שאני מסתובבת ובאה, הגישה מכשיר אינהלציה, עם קפה כוס צנים, פתחה על־ידי אני מאוורר. נאבקת! וכדי את למלא הזמן במשהו, רושמת זה. וזהו לקרוא לי אין משהו ריכוז, והעיניים כואבות. אני פוחדת מהלילה. איני יודעת אם אוכל לא לישון. נעים. 12 . 10.2002 1192]