כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

(*הלילה לי היה אמנם קשה. ביד כאבים שמאל שהכריחו כוח בלי אותי להסתובב, רק כי בתנועה יכולתי מעט להרגיע אותם. הרישומים שלי תמיד על מדברים מה כאבים. לעשות, כי ישנם. והנה משהו שמשמח אותי. כי הידיעה ליאור עובד, אחרי שהיה מובטל, ועוד הערב יבקרו אצלי לימור ואורן. אני שמחה לראותם, לי נוח לא אבל להיראות כפי שאני נראית, לאו דווקא המראה החיצוני, אלא מראה החוסר אונים שלי. אומרים "בפני שיבה תקום" בזה יש כאילו מהמכובדות, ״פוסטע מייסס" (מעשיות). בכלל איני מרגישה ראויה לכבוד גדול. הוא ההפך מה זה אבל נכון, שיש. נחמה, 0.2002 .ו 7 לתמול $ בערב ביקרו אצלי אורן ולימור. מאוד שמחתי בנכדים לי, היקרים שעדיין בי מוצאים עניין. הרי ואני זוכרת את של הולדתו אורן, כשרופאה זקנה רצתה לעשות לנועה לידה קלה, מבלי שהתבקשה, ועשתה לנועה זריקה שכמעט עלתה של בחייהם נועה ואורן. טוב מאוד שאני את רואה אורן, חמד בחור נשוי ללימור המתוקה. והנה הם אצלי. היום ביקרה אצלי תמר יקירתי, שבעוד שבוע מתחילה ללמוד באוניברסיטה בירושלים, ואני מאוד שמחה לראותם! בהצלחה לכולכם בכל מעשיכם. מזג האוויר נעשה יותר עם נוח לי סתווי, הקרירות. גם יש הנה משהו שאני מרוצה ממנו, כל אחרי הבכיינות שלי. אני עכשיו מחכה לטלפונים, מעודד ומדוד, אפילו שדוד אתי דיבר בגלל לא צלצול מזוהה אצלו, שזה שחשב אני ממני. מחכה. נחמה, 8.10.2002 ({ודד דיבר, סיפר שדודו זה חולה. מצער אני אותי. לו מאחלת בריאות במהרה ומקווה לטוב עבור כולם. אני שכבתי לישון בתשע וחצי, גם לקחתי ואבן. אכן ישנתי עד השעה 12:00 החל ואז אצלי גיהינום. אני למה לכם אגיד זה, את כותבת להזכירכם כי אין במותי להזיל כל כי דמעה, אחד זקוק למרגוע בצורות נוחות וטובות לו. טוב עבורי מאוד לו היה התאפשר לנוח לי בכלל. קמתי לא משינה מרגיעה, שתיתי, אכלתי, אינהלציה. אלזה מגישה הכול היא בסדר. רוצה לדרבן אותי לצאת בכיסא גלגלים קצת לטייל היה לא בחוץ. איני אבל מזיק, אני מסוגלת. הייתי רוצה, אפילו למענה, לצאת מעט מבית האסורים, בי ואין כוח. אנסה לישון מעט. הלוואי. הילדה שאלה אצלי היא אם בטלפון יכולה להיכנס. כמובן, לה. עניתי ידעתי [ 190 ]