כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

מעמדות, אבל ישנן כאלו שמבקשות ונלחמות להכרה בשוויון הנשים לגברים. ועצם הביטוי שוויון מקומם אותי מאוד. זה לי, אומר שהנשים האלו בדרישתן לשוויון הן כאילו מסכימות שהן נחותות. אני חושבת שבכל אנו מקרה אנשים רק שווים, שונים אחד זנים שני מהשני. בעלי תכונות אופי ואחרות ובעלי זכויות טבעיות לנו אל שונות. להתכחש לזה ולהמעיט בערכנו בחברה, למשל האפשרות ללדת ניתנה ורק אך לאישה שהיא את מקיימת החיים, אמנם זקוקה לזרע היא אבל הגברי, הקרקע לקליטתו הבלעדית. הזרע לכשעצמו יכול להתפזר רוח לכל מבלי ליצור היא כלום. המזינה אותו בדמה, בסבלה, עצם בסכנת הלידה, וזאת זכות גדולה. אם האישה זה את דוחה לזמן המתאים לה, בכדי קודם לרכוש או השכלה יש מקצוע, הגם כך. על לכבדה לדעתי זה כי מוטעה, ילדים בריאים יותר נולדים לאמא יותר ויש צעירה, להחליף את התהליך, זה לא אבל העיקר. נשאיר זה את לשיקול גם ויש עצמה. שוני וגם פיזי, יש זה את לכבד. זה שוני אינו גורע אני, מערכה. למשל, סולדת מאישה שהולכת ברובה שלוח קדימה לא זה בידיה. תפקידה, ועוד מקצועות גבריים כאלו, שכדאי ורצוי להשאירם בידיהם, מבלי להרגיש בזה נחיתות לעצמן. ובכן, מאבק לשוויון בשכר עבודה, מלחמת מעמדות כן. - מלחמה לשוויון כי לא. - בכלל איננו נחותות, רק שונות, וזכותנו להתקיים בכבוד ובהערכה עצמית בתור שכאלו. נחמה קפלן, נתניה, 8.3.2001 לא ל פני מעט לא שנים, זוכרת תאריך, כך כל לא הרגשתי טוב, וביקרתי ד״ר אצל שוורץ הנהדרת. היא, אחרי שבדקה אותי, שלחה אותי לבדיקת שם א.ק.ג., חיכיתי עוד עם יחד בתור הרבה חולים לאותה בדיקה, וברוח טובה התבדחנו מי זקוקה יותר מהר להיבדק ואני בין הייתי האחרונים. כשהגיע תורי האחות את לי עשתה הא.ק.ג., על חזרה הבדיקה פעמיים בחשבה אולי אבל טעתה, כשזה הראה אותו דבר עוד הזמינה אחות ושתיהן שאלו אני אם אותי לבד. איכשהו הגעתי חזרה לרופאה עם התוצאה והיא "את אמרה: מזמינה ולא מונית נוסעת את כי הביתה, נוסעת ישר לבית חולים מאיר״. הזמנתי מונית הביתה, צלצלתי דוד לבני והוא הסיע אותי לבית החולים. כמה שהיתי ימים במחלקה, יום כל א.ק.ג. וצילומים ורופא קרדיולוג שאל מה אותי על דעתי ניתוח? לא נבהלתי, נדהמתי. רק עניתי שאני רוצה להתייעץ במשפחה שלי. אמרו קודם נעשה אני צנתור. לתומי לא אפילו ידעתי רק זה, מה התפלאתי למבטים האוהדים ומלאי רחמנות כל של שכניי לחדר. [ 19 ]