כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אוכל לדבר עוד אתו פעם. רציתי את להגיד האמת, ואמרתי. במשך היו היום אצלי עודד ועופרה ומעט התאוששתי. ועכשיו דוד אלי צלצל לפני נסיעתו הביתה, ושמחתי כי לו להגיד לי הוטב כבר אני מעט. גם מקווה לראות אותו בבית. ברוך בני לבואך טוב כל הביתה. לכולכם. אמא, 4.10.2002 ל ק ח תי לפני שני השינה ואבן וישנתי. לא שינה רצופה. התעוררתי כמה פעמים. לקחתי קורדיל והמשכתי לישון, שינה כבדה, ללא כפויה, חלומות. רק מחשבה אחת ניקרה כבר דוד הנה - בראשי במטוס, עוד יגיע מעט בשלום גם הביתה, אליי, ואני יהיה וזה אנצח, שלי הישג גדול. איני שום מנבאה אבל דבר, יודעת, את מכירה הרגשתי וחיה את רגע ועוד הרגע, ונראה הלאה. לפעמים נדמה כי לי באמת לי נתנו חיים נצחיים שלפעמים כדאיים. שוב אני אבלע, לשם שינה כלשהי, ואבן, זה אם ישפיע. כל שינה על עדיפה חוסר כבר שינה. התחלתי רגיל יום אצלי, אכלתי, שתיתי, אינהלציה, עוד מעט אתרחץ, הכול נורמלי, רגיל. אתחיל לחכות לטלפון הם מעודד. זהר אצל עכשיו ואחרי זה אחכה למטוס דוד את שיביא בשלום! 2 (תחיל יום חדש. לשמחתי חזר דוד היום אחר הצהריים וצלצל אלי משדה התעופה. ברוך בן. הבא, נדבר מחר אודות דברים שאני מעוניינת אני לדעת. מקווה שהכול בסדר בקשר למה שנסעת. העיקר שחזרת בשלום! בערב אתי דיבר הוא עודד. ידע לא בכלל שחזרת. אפילו שנסעת בתנאים אני טובים חושבת שהנך עייף. תנוח חמודי. מחר יום חדש! אני עד עכשיו, שתים עשרה בלילה, בהשגחתה של של חברה היא כי אלזה, יצאה לאנשהו. לי אין היא טענות, למה קשובה שאני מבקשת, זה עם יחד אבל לי. קשה אפילו איני יודעת אלו אני כדורים צריכה היא לקבל. שואלת שלה בטלפון אצל אני כי אלזה, בעצמי, לדאבוני, בכול תלויה באלזה. אחד ערב אפילו איני יודעת מה לקבל לפני זה לאט השינה. אבל מסתדר, מדכא אותי חוסר האונים שלי, ואני בתוכי מתעצבנת טוב לא וזה מה אין אבל עבורי, לעשות. א רשמתי כי תאריך איני יודעת איני מהו. מרגישה טוב. עד שכבתי עכשיו. כרגע [ 188 ]