כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

היתר אני הסתדר. במצבי באין אונים ומכל מה לי שקורה יוצאת בעצבים מרוטים ומשתדלת בכל לא כוחי להפגין אותם. גם זה רוב על־פי מצליח חוץ אצלי, ממקרים קיצוניים כמו בכווייה שכתבתי זה עליה. מאוד הפחיד אותי והכניס אותי ללחץ אני חזק. זה כי חושבת ראוי להבנה. בינתיים כנראה הכול הסתדר. דיברה אתי קודם תמרי, שמתחילה ללמוד בעוד כן כמו שבועיים. שמחתי לדבר עם עודד, שיסעו ביום שישי לקורנית, זאת אומרת לזיהר ויעצרו גם אצלי. מאוד שימח אותי לשמוע שליאור אחרי אבטלה ממושכת החל בשעה טובה לעבוד. לא והנה הכול שחור. ישנן גם נקודות אור. היו העיקר כולכם בריאים. נחמה, 2.10.2002 ({בר עוד לילה. קמתי לא ממיטתי בפעם ראשונה, אני מסתובבת בהליכון הרבה, עומדת בחלון ומריחה את הלילה. היו השמים מכוסים מאוד בעננים כמו לבנים פוך שמיכת והיה רוח שום בלי חם, כמה אבל ריענון. אפשר לעמוד בחלון? חזרתי והיה למיטה לי קשה לנשום, כפי אבל שהנכם רואים קמתי בזמן, בערך 07:00 בבוקר ומתחילה את תעסוקת יומי - קפה, אינהלציה, אוכל דלק דייסה, למכונה הישנה שתמשיך את לסובב הגלגלים. גמרתי ואני בחוסר עבודה אחרת. בינתיים ממלאה מחברת וסתם מבזבזת אני נייר. תמיד בכל מקמצת מיני עד אבל דברים שאלזה תרחץ לי אין אותי משהו אחר לעשות. ייתכן ספר לי היה אם מעניין, הייתי זה. זהו אז לי, אין אבל קוראת, איני מזה מרוצה שאני כל כותבת מיני אבל שטויות, לי, משעמם ומתקבל לי אין גם ככה. עניין בטלוויזיה, קצת אולי בגלל העיניים שלי. עין שמאל רואה כפול, רוצה לתפוש לי הרבה. כמה מספיק שמדברים. זה גם מיותר. כשאני שוכבת, ואני שוכבת הרבה, מציפים כל אותי מיני זיכרונות, גם מילדותי ומימי נעוריי אני גם והרי פעם הייתי צעירה. נזכרתי בעצים שגדלו בתוך טלרון ומחוצה לה. גדלתי בין יערות מסביב, ועבודתו אבי של הייתה לברר ולבחור אילו עצים של ביער האצילים, אדוני היערות, מוכנים לכריתה ואילו עדיין זקוקים לצמיחה. זאת הייתה מומחיותו ומקצועו זה ועל אבי של את קיבל כן כמו שכרו. גדלו עצי בעיירה ערמונים את שהשירו הערמונים לאדמה ואנו לא אפילו ידענו כי הם מאכל אדם. חזירי הגויים בסביבתנו הסתובבו הם גם חופשי ברחובות והתפטמו לא בהם. ידענו הרבה גרנו זה. גם דברים. בשכנות ר׳ עם קרובה שלוימה ברנשטיין, של אבא שמחה, יהודי ירא מכובד שמים, לומד הרבה תורה, שהתאלמן ונשאר עם יתומים, בנים. עם התחתן אישה קטנה, אשת בלי חייל, אירוניה, והאישה ילדה לו נדמה בן רק לי ירא איש הרי הוא אבל אחד, שמים, לא שאולי [ 186 ]