כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ראש בתור ממשלתנו. לו שיש למי אז שכל מעט עדיין יודע בראש איך הידרדרנו אנו כי לנו! ואוי במלחמה תמידית שאין את רואים סופה ואת"ניצחונה״. זאת והם, אומרת ממשלתנו וספיחיה, בתיאבון חייתי הורסים, מה בכל הורגים לא שקיים כהשקפתם. ואני מבינה בראשי בכל כי הקטן החורבן שהם גורמים, שורשי השנאה גדלים, וגם ״ניצחונם״ יוטבע רב, בדם על לבי לכאב העתיד דם הרי לנו, שמחכה לא זה אני מים. כבר, אולי לא למזלי, כל אבל לזה אגיע היישוב ומשפחתי בתוכו צפויים, ממש לי קשה זה, את לבטא אולי לגירוש, בכל לפיזור קצווי תבל. אינני רוצה נביא להיות זעם. אולי יכולה להיות תקומה בגירוש המנהיגים האכזריים והסומים שלנו ולהעמיד את על הכול בסיס אחר, יותר איתן. הלוואי! אני כי תגידו רואה יותר מדי שחור בגלל מצבי הפיזי? תגידו שהמצב עדיין אינו כך כל מייאש? אני כי תגידו זקנה טיפשה שאינה יודעת לנתח מצבים נכונה? תגידו לי מילת נחמה, ואשמח. נחמה, 1.10.2002 לתמול $ בשעה עשר כבר אני בערב, ישנתי, דוד צלצל מאמריקה, זה שם 12:00 בצהריים, כי הגיע בשלום ושמחתי. נסע לא הוא אלא לטייל לסידורים עסקיים ויחזור בשלום בשבת הקרובה. אני בינתיים מתפללת עד לחכות שבת. ולמה אני אני כי זה? את כותבת אלו בימים לא מרגישה טוב, מתקשה מאוד בנשימותיי. אני איני יודעת יביא מה יום. מקווה לטוב. לבד אני כרגע בבית. אכלתי, התרחצתי וכרגיל שכבתי, אפילו ישנתי מעט. אלזה הלכה לבנק להוציא עבורי כסף מעט להוצאות יום יום. וחשבתי תלך כי יותר לא כדי מוקדם, להשאיר אותי במצבי כרגע, לבד זמן הרבה לה אבל בבית, ישנם סידורים אחרים, והיא אינה את עושה זה זמן כמה חשבוני. ייקח לא היא לה, שום אומרת אני אבל דבר, מרגישה מעט זלזול. אני שאלתי לא ״עוד הלכת?״ כשיצאה די מאוחר מהבית, והיא "את לי: ענתה התרחצת, גם אני", לזה יש כאילו קשר כלשהו. בטח שהיא צריכה להתרחץ, אבל הקשר מהו? תלוי אני מתיי? לצערי שוכבת במיטה, והיא עובדת. וכשהיא יוצאת בכל מאוחר, כגון מקום, יהיו בנק, תורים גדולים וייקח יותר גם היא זמן. לה שיש אמרה סידורים במשרד. ואני לבד! איני יכולה שום לשנות מה דבר. שיהיה יהיה. שום לי אין טענות לעבודתה. נקי, הבית אוכל תמיד והנה בזמן, כרגע צלצלה אליי כי מהבנק ישנו תור ארוך. ידעתי! לה לקח שעתיים, ובאמת שום לי קרה לא אבל דבר. כשחזרה הכינה במרץ והגישה לי ארוחת צהריים. מתי לא וכל מרעב [ 185 ]