כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

המציאות שלי. עכשיו לי, טוב דווקא אתם לכל דואגים לי אבל צרכיי, קשה ליהנות מכך עכשיו, לא כמובן באשמתכם, הרי אתם כל עושים שבידיכם. יהיה עצוב לכם הלך את לקרוא הרי אבל רוחי, איני יכולה לכתוב פנטזיות. אני מה אוכלת את שבישלתי, אין העבר להחזיר בשום עבר הוא תנאי. וזהו! אני שבעת מעל שנים המצופה ובאמת מחכה למנוחה, יהיה ולא שום צורך לאיזושהי אמרה: על ״חבל דאבדין״. יש אם למה, אולי תתגעגעו אני מעט. זוכרת אחד כל את ואחת ממשפחתי היקרה בשמותיכם ועד מגדול קטן, את אוהבת היו כולכם. בריאים, השתדלו מכל ליהנות שניתן. נחמה, 21.9.2002 1 עוד אני כעת מעט גומרת יום עוד ושמחה שעבר, ומאחלת גם כי לעצמי הלילה יעבור זאת בסדר, אומרת לא שכאבים יפריעו לי לישון. יום היום ראשון בשבוע. אלזה יצאה בבוקר לחופשתה, נמצאת חן, אתי את מעבירה זמננו בכל מיני תולדות משפחתיות היא אצלה. מאוד מעורבת בכול, לדעתי יותר מדי דברים כואבים לה, שלפי דעתה יכולים להיות לפי אני אחרת. דעתי לא לה אומרת להתערב יותר בכל מדי מיני דברים לא שהיא תוכל לשנותם רק לקלקל. לה אמרתי אפילו שלא הייתי רוצה להיות היא כלתה, לי רק כי אומרת היא את מספרת העניינים, אבל לעצמם היא שותקת, שיהיה. אחרי הכול, ענייניה כך כל אינם נוגעים בנה לי. חולה בבית חולים, מצבו משתפר הוא אבל קצת, צריך כל לעבור מיני בדיקות. לו היה דם שטף במוח. שיהיה בריא. ישנן צרות! כבר אני מתגעגעת לדוד ונועה. לא ככה גם ישבו אבל אצלי, הידיעה שהם יד בהישג אני הקלה. מקווה להתראות אתם. אתמול דיברה אתי גם תמר, אלון. יגיע עודד אליי מחר ואני רוצה כבר שהלילה יעבור ויהיה כבר חן מחר. את אורזת עצמה לקראת עזיבתה, עד שאלזה עוד תגיע מעט, וחיי נכנסים למסלולם הרגיל כתמיד, הם כאילו יצאו ממנו. נחמה, 22.9.2002 לולילה לא ישנתי. לי היו כאבים בפרקי הידיים. חיכיתי מאוד לבוקר. אני עכשיו עושה אינהלציה. כבר אלזה הגישה מיץ קפה, עגבניות ודייסה. כרגע מעט הכאבים אבל פסקו, אני כמובן מאוד חלשה. עוד עבר אני יום. מתכוננת ללכת זאת לשכב, אומרת לישון. מאחלת לעצמי לילה [ 180 ]