כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

בעיירה בעלי מקצועות כגון שונים סנדלרים, חייטים, נגרים, נפח רב אחד, שוחט, גבאים, שמשים ושאר כלי ואל קודש יקטן ערכם בעיניכם היו כי בתי שלושה כנסת, לא אלוהים אבל קופח, לרוב המקצועות היה לא כמעט נניח ביקוש. חייט, תפר מי בגד אצלו רוב חדש? היה עיסוקו להטליא, עבר בגד כי מאבא לבן, לנכד, עד שהיה במצב מה היה לא שכבר ואז לתקן, שאריותיו שימשו לטלאים. לאנשים היה בארון במשך בגד שנים שלם, חגיגי, להזדמנויות חג ומועד ולשמחות. לא עוד הזכרתי הרבה עיסוקים כגון לומדי תורה, בטל הולכי ועוד ועוד. גם של מצבם הסנדלרים בדומה לחייטים לא שפר, והגברים בעלי המשפחות במצבם העגום באמת שהיו מוכרחים להתנהג בחוץ ככנועים ומדוכאים, כמו שאומרים ״להוריד את הכובע״ כל בפני פרחח וכפתור מהרשויות, חיפשו מקום איפה להרים במקצת את כבודם. ואם אי־אפשר להתבלט הם בחוץ, את חיפשו כבודם ועליונותם בתוך המשפחה, אצל האישה והילדים. היו שם הגבר האב הבעל, המלך בגדוד, השליט, הכל יכול, וניצלו זה את בתקיפות וגם באכזריות, היכו את קשות ולא הילדים חסכו גם ידם את מהנשים כי ביום, בלילות תפקידם הרי כי אחר, אלוהים ציווה: ״פרו ורבו״. איני יכולה להגיד כי הפה במלוא יוצא בלי כולם מהכלל אבל היכו, רובם. בעיירה הקטנה הכירו את אחד השני בשמו, וכמעט ידעו איך כל מתנהג אחד אני ופה בביתו. מגיעה לרווח והצלה שעמדה לאישה, במקצת דווקא מבחינה דתית דאז: מחזור של חודשי האישה, שנקרא בשם גנאי"הנידה״. שבועיים בחודש הייתה אסורה עד לבעלה שלא נוקתה כראוי וטבלה במקווה. ובזכות היא זה זכתה כל חודש באמבטיה חמה לפני המקווה בבית המרחץ היחידי שהיה במקום. לא בבתים מים היו זורמים לא וגם ולא חשמל כולם הגיעו לאמבטיה כל חמה וזה חודש, כשלעצמו זכות גדולה. והאישה קיבלה בשקט ובהכנעה את גם המכות היומיומיות את וגם האהבים בלילות. חלקם אולי בהנאה וחלקם מתוך מילוי חובתם כלפי הנישואים וכי הייתה להן ברירה אחרת? כי גם קורה גברים את עזבו נשותיהם לצמיתות וברחו לעולם הגדול. נשים נשארו ולא עגונות יכלו להתחתן גט בלי מחדש לא שאפילו ידעו איפה לחפש אותו, והדת לא עמדה לצדן. לבי לבי, לנשים דאז. אני מקשיבה לוויכוחים מצב אודות האישה במציאות המודרנית. נשים בעלות השכלה גבוהה, בעלות עמדות מכובדות בחברה, בכל מיני מוסדות, בכל שותפות תחומי החיים המודרניים, אינן אבל מקבלות שכר שווה כמו לעמלן הגברים, לא בכל המקרים אני יש מקווה. שדורשות, מעמדת קיפוח מקובלת עליי, מלחמת [ 18 ]