כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לא הזמן. כל שוכבת לא גם הזמן, מסתכלת בטלוויזיה. העיניים כל כמו חלשות, אל היתר. יהיה דאגה, טוב. יום חמישי, נחמה, 19.9.2002 א נ י כאדם ״תרבותי״ פעם קונה בשבוע אבל עיתון לפני זמן איזה הייתי רואה טלוויזיה והייתי מעודכנת או פחות יותר, מה שמתהווה בארצנו הקטנה לטוב ולרע. ממה ולא שסיפרו תמיד את אמרו זאת בכל אני האמת, דליתי מעט ידיעות. בזמן האחרון, וגם כוח מחוסר מחוסר למי כי רב, עניין ולמה זה אני אם משנה יודעת לא, או איני מסתכלת בטלוויזיה אבל היום כשקיבלתי את העיתון והצצתי חשכו עיניי, וזעקה בי: פורצת זה למי למה, מביא מי תועלת, מרוויח מהרג אנשים ברחוב, באוטובוס, מי לכל שנוסע מיני צורכי חיים, לקניות, לעבודה או לאן סתם שהוא, והאדם גם המבצע את הורג עצמו, לא החיים יעצרו למרות בזה אם הכול, של עניינו הרוצח עצמו ואחרים. ואני את פעם עוד שואלת של שולחו כי הרוצח, היו בטח מה כאלו, מטרתם? להם יש אם לא היא מטרה תושג או באופן בדרך זאת. אלימות גורמת אלימות סוף ואין זה הרי לדבר, בומרנג, זאת לא בעיניי מלחמה לשם מטרה כלשהי, הרג זה לשמו! גם ואני איני חושבת כזה שלאדם שם מגיע אחר, מלבד זה רוצח, את מבאיש האוויר שאנו נושמים. זה אמור מי כל לגבי אני צד! מכל בכך שעוסק מתכוונת לפיגוע בתל־אביב. והנה אתי דיבר כרגע הוא עודד. מספר שליאור, המובטל די מעבודה הרבה זמן, קיבל עבודה חג אחרי סוכות, וזאת בשורה משמחת אצלו. תודה עודד, והצלחה לליאור ומשפחתו. יקיריי, לכם טוב כל ושנה שתהיה טובה באמת. סבתא נחמה, 20.9.2002 11 צי לילה ראשון ישנתי בסדר, ואחרי חצות התחילו כל לי להציק מיני תחושות, העיקרית - שבהן קוצר נשימה. בשכיבה הכי גרוע, ולכן התיישבתי ונלחמתי. נזקקתי לשתייה חמה, חשבתי יכול זה אולי לא אבל להקל, העזתי את להעיר אלזה. לה מספיקה ההתעסקות אתי במשך מעט גם לי יש הרי היום, התחשבות. בסופו של דבר, לקראת לא כבר בוקר החזקתי מעמד. הערתי תכף היא אותה, לי עשתה חם קפה כוס והגישה מכשיר אינהלציה, ומעט אני לי. הוקל מאוד רוצה אבל לישון, מפחדת לשכב. אכלתי דייסת סולת ואני יושבת וכותבת את הקורה אתי. מקווה להחזיק עד מעמד ודוד שנועה יחזרו. כך כל איני רוצה להפריע לאף הנאה שלכם, מה וכי נתתי לכם מצדי? תמיד הייתי במינוס ביכולתי. למען היא זאת האמת, [ 179 ]