כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

מימי נעורי בעיירתי, בבית הוריי. זאת בשעה הייתי הולכת גדול די מרחק מביתי זכים מים של למעיין להביא דלי, טוב תה כוס להכנת אחרי התענית למען הוריי (לא חסרו לכל מים, משפחה יד על באר הייתה אבל הבית, היו לא המים צלולים מי כמו מספיק המעיין). כשגמרו את כבר התענית להם חיכתה בבית בשובם מבית הכנסת שבו התפללו כל עם היום הקהל, בבקשם באמונתם באלוהים שבשמים ובקשתם לשנת מחילה שנה של מעוונות שעברה, לשנת חיים מה וכל טובים שנחוץ בהם. בקשותיהם די היו צנועות, העיקר בריאות ופרנסה. כרגע דיבר דוד אתי ואחריו אלון חמודי שנמצא היום בבית, ומחר בבוקר חוזר זאת לצבא. מציאות אנו חיינו. מאחלים שיהיה שקט, שלום ומקווים מקווים לטוב! נחמה, 16.9.2002 ל פני ימים אחדים ביקרו אצלי בצלאל וצורית בנם עם בן הקטן השנה, יותם. אהבתי אותם ושמחתי אדם לראות זאת קטן, אומרת תינוק בצעדיו הראשונים, לא עוד רק בטוח, בהיאחזותו במשהו, וראיתי חדש אין איך תחת השמש והכול חוזר לקדמותו. מתכוונת לזה שהאם את מיניקה וזה הילד עדיין וזה מזונו עכשיו אצל נוהג הרבה אמהות צעירות, אחרי שנים זה, את שזנחו כאמור הכול חוזר, חביבי! שלום עליכם וצאתכם לשלום! עודד ועופרה חוזרים היום ודוד מצרפת ונועה נוסעים אני לשם. שמחה בשובם ושמחה באלו הנוסעים. טוב מאוד להתאוורר מכל מעט טרדות יום היום וליהנות מאוויר ומאווירה אחרת, שונה בטח משלנו. תשתפו אותי במעט רשמים מנסיעתכם. מאחלת לכולכם כל טוב, אמא נחמה אלזה הלכה היום לקניות, חזרה במונית. לי אין התנגדות, רק אני למה חושבת: יש לכולם באמת יותר שכל אני הרי חיי? כל לי משהיה תמיד הלכתי לכל לקניות צורכי הבית, תמיד הלכתי ברגליים וסחבתי בידיים, לפעמים בעגלת קניות. אלזה לו כי אומרת לי הייתה היא גם עגלה, באה הייתה (לא ברגל שאני אמרתי משהו בקשר לזה). איני יודעת עוד אם כדאי עכשיו לקנות שני היו לי עגלה. סלים בידיים. אני בזמן האחרון קוראת ספרים, שלא תמיד נמצאים לי, איכשהו את מעבירה [ 178 ]