כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

רצתה ״הביתה" שהייתה רגילה אליו מקודם. לכולכם סוב מזל יחד וחגים שמחים וכל טוב! כרגע אבא אתי דיבר עודד מחו״ל. נהנים מהחיים, וטוב כך. שזה שלום לכולכם. סבתא נחמה, 1.9.2002 ו 7 *יברה אתי כרגע הילדה. פשוט קשה ומעצבן לשמוע אודות אומללות, שלא חייבת להיות במציאות. איני כבר אני רוצה לחשוב אודות יחסיה עם שזו בעלה פרשה עגומה בפני עצמה. בן יש נוסף יחיד, שם לי אין אחר פר רק: עבורו, הרבעה, ויסולח את לי גסות התבטאותי. איני איך מבינה גדלה כזאת יצירה פגומה, חסרת שכל וסרת מצפון, שאינו אלא מסוגל להימצא אמא יד על ולמרר מעט את לה לה. שיש החיים למעלה מהבנתי גרוש - משתי נשים, אבא לשני ילדים שמתחנכים אצל הילדה, גם להם שיש אפילו אמא, ושלושה ילדים אצל אישה אחרת. כאמור, יצירתיות יודע כזו בעל כל אבל חיים, אחריות וחינוך זקוקים גם ומה לאבא, לעשות הזה שהאבא בעצמו אינו שווה מאום. טרגדיה לי שאין עבורה מילת הבנה אפילו, ואולי גם הייתי רוצה לעזור להילדה בכאבה במילה טובה, ואינה נמצאת לי. 12.9.2002 מרתי ^ קריאה של חוזרת לא ספר. עוד שאין ספרים מעניינים, הוא אבל נמצא לי על־ידי בשולחן וקראתיו, עם "נערה עגיל פנינה״. התחלתי לקרוא ספר: "תמרה על הולכת המים״ מאת שפרה הורן ומשום מה כתיבתה לא לטעמי. לי שיש לא זכות לבקר כל אבל ספרות, אחד וטעמו גם אני גם. ולי עמו את הכרתי של הוריה הסופרת, היו בזמנו חברים שלי: בוריס ושולמית, נשכחות או זיכרונות זה מהעבר. לא את פוסל ולא הספר מדבר בזכותו, סתם ציינתי. עכשיו אני ערב. עדיין יושבת כדי את לקצר הלילה. יום מחר חדש, ואני איכשהו חיי. את מעבירה עיינתי היום יום כל בעיתון. אני שישי אדם גם אני והנה קונה. תרבותי. נחמה, 13.9.2002 ו ק ר ^ עבר טוב. עליי לילה קשה ובוקר גרוע. עם רב בקושי ההליכון הגעתי לשולחן. אלזה קפה כוס לי הגישה ומיקמה על אותי הכיסא, ואני צריכה איך לדעת זאת לבלוע. מציאות שום ללא שלי הגזמה. גם עשיתי אינהלציה, דרך כל מחפשת [ 175 ]