כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

באמת קצרת הבנה, והתירוץ אתי, זיקנה! די! אפסיק אם לעייף, מישהו ירצה גם את לקרוא רעיונותיי. נחמה, 9.2002 . ו ו עוד א נ י נזכרת את אצל הפחד מאמינים מהעם בימי חגים הם אלו, נקראים: ימים נוראים, ראש השנה, שתבוא עלינו לטובה! יום כיפור הקשה מכולם, אנשים מתחילים לחטט במעשיהם בשנה שעברה. זה אולי אפילו טוב. ואנשים חילוניים שאינם מתפללים כל הזמן ועושים מה שהם רוצים לעצמם, ביום כיפור צמים, מתפללים, על מכים חטא, מבקשים סליחה מאלוהים על מעשיהם, ולוקחים אשראי לשנה יום שאחרי הכיפורים. שוב שנה בעוד ישנו יום כיפור ואלוהים גדול! עד את שעזבתי שולחן האוכל בבית ז״ל אמא הוריי, הייתה ללא דתית גם הרהור, אבל אבא, פחות אז קיצוני. בלי היום כל צמתי פשרות. אמא של בסופו יום אותו דרך בכל בדקה אפשרית חס אם וחלילה טעמתי משהו, לא אפילו לגימת כעת מים. אני אוכלת, שותה מתיי שאני רוצה ויכולה לעשות לרצוני, ואני מאושרת גם בכך. גם אפילו שהייתי יותר צעירה, ילדות כלשהי, נזכרת בגעגועים דבר ללא שעובר חזרה, אבדה שאינה חוזרת. שמחה ברנשטין, חבר למשחקי ילדות, נפטר כבר מזמן. קרה היום אתי מעשה מביש ועגום, אחרי ארוחת הצהריים ישבתי קצת כתמיד זמן והלכתי לא לשכב. לי הייתה הבוקר יציאה. מנה לקחתי אבילק ובערך ב־ 03:30 התעוררתי ולא בבהלה הספקתי לגשת לשירותים, ואוי לאותה בושה, לכלכתי את כותונתי ואת עצמי. קמה אלזה לעזרתי, לי עזרה את לרחוץ חלקי גופי, לי החליפה מצעים. מבוישת, כואבת עוד שכבתי קצת, בפחד מהבאות, זאת ובכל קמתי, עשיתי אינהלציה, תה, כוס שתיתי ואלזה דחתה בגללי למחר ביקור במוסד כלשהו לסידור ניירותיה. נוסף לכל חולשתי נוסף פחד אצלי ממקרים אני למה דומים. אין הרי זה? כל את מספרת לברוח מהמציאות ואני רושמת כפי אותה זאת שהיא. אני מדברת אתכם, לפעמים יש צורך להוריד מעט מהכובד, אולי יוקל לי ואתכם הסליחה! הרי אני זוכרת את פעם בכל כולכם משחזרת את שמותיכם ורואה אתכם בדמיוני, והנה אני מציצה במחברתי ואני לא עוד כי לב שמה רשמתי את ברכתי לב מקרב ליעל ולמשפחתה, את נועם ניני היקר והחמוד להתחלת לימודיו בבית הספר. בהצלחה חמודי לכניסתך להיכל המדע והדעת. יום וכל תתקדם יהיה נוסף יותר מעניין. ליובל המתוקה את כבר שמצאה ביתה בדירתם המרווחת, שבהתחלה [ 174 ]