כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אחרי שכולם נסעו נשארה אתי זמן למעט תמר, נכדתי, והוסיפה עוד לי נחת, רק אני כי לדבר, תמיד העט עם רק מדברת ופה בידי אווררתי את גם וזה לשוני גם לי חידוש בבדידותי, וטוב. מצער אותי שהשבוע יכולתי גם לפגוש, מבחינתם, את ליאור, אסנת, גיא שחף, וארד ולא הרגשתי כדי עד טוב, הימנעות מראותם, ואני מאוד מצטערת. יוצא לבי אליהם, לראותם, לחבקם, אפילו לנשקם היו אם לי, מרשים ומנעתי אותם מלבוא בגלל אפיסת כוחות מוחלטת לי יש זה ועל מצדי, רב! צער יקיריי, אני את מבקשת סליחתכם והבנתכם בעניין. ישנם גם רגעים קשים מה ואין כאלו, נגד לעשות זיקנה וחולשת הגוף והמוח! אני מאוד מקווה להספיק עדיין לראותכם יקיריי החמודים, ומאחלת כל לכם טוב, בריאות ושינוי המצב הקשה מאוד בארץ בתקופה זו. שנה לכם טובה ולכולם! היו ברוכים. מעט עוד אלזה אמורה לי אין להגיע. טענות בטיפולה של אבל לורי, פתאום בסוף ארוחת הערב נכנס לי איזה פירור זעיר לגרון ואיני יכולה להשתחרר ואני משתעלת, עד קרה שזיעה מכסה לא אותי. יכולתי לענות בטלפון לעודד. משתדלת בכל כוחי להירגע. עוד אולי מעט אצליח. מצטערת, כי לי היה דווקא יוצא היום מהרגיל טוב. עכשיו עודד צלצל לומר הם כי שלום נוסעים לעשרה ימים, נדמה לי, ואני מצטערת שאני גורמת לכולם צער. יקיריי, זה בניגוד לבי בכל אני הרי לרצוני. לא רוצה להפריע לאף זה ואם אחד, לא קורה, באשמתי, ואתכם הסליחה. סבתא נחמה, 8.9.2002 71 זיכרון אני אם בי. בוגד זוכרת איזו של אמרה מישהו לי, שנראית איני זוכרת מי זה, את אמר וכשאני נזכרת באחד, את שוכחת השני, כך כל ואני בושה אבל בעצמי, אני במחשבתי נזכרת אפילו בימי ילדותי הרחוקה עת מאוד, שיחקתי בעיירתי בחמש אבנים, במשחק הקלאס. אני ציור את רואה הקלאס אני בחול. יודעת את כללי המשחק עדיין. בזיכרוני הרבה מהם עם שיחקתי שמחה ברנשטיין שהיינו שכנים (שמחה היה בילדותו יד על שכן ביתי ולכן היינו חברים) בעיירתי טלוזן, עיירה יהודייה ענייה, בלתי מרוצפת, חול כולה ובתי בלי עץ מרצפות, אפילו בצדדים, בדרכים. אבל כולם את אחד הכירו בני כמו השני, משפחה, וכמו במשפחה רגילה גם הייתה גם אהבה, עוינות מסוימת רגילה, כמו תמיד בחיי משפחה. בעיניים סגורות אני מוצאת של משכנם של אחד בצד כולם! גם גרה עיירתי [ 171 ]