כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

טוב לו ק ב לכולם. הגעתי לשולחן. מבצע גדול. משתדלת להתגבר כל על התחושות. עשיתי אינהלציה. אני כדי זה את מציינת אני כמה עד לציין עושה הכול, גם אכלתי ועוד מעט אלזה תרחץ אותי ואני יודעת כי עוד עודד מעט יגיע. ברוך מי כל גם שמגיע. עם ליאור משפחתו בדרכם להורים של אסנת אמורים לבקרני, ואני שמחה לקראת כל יקיריי, ומאחלת שנה לכולם טובה בבריאות וכל היתר. זוכרת ואוהבת את כולכם מבלי לציין בשמותיכם. שנה טובה. אמא, סבתא נחמה, ראש ערב השנה, 6.9.2002 נ י ^ מתביישת במה שהזיקנה עשתה אני ממני. מתכוונת לאוזלת כוחי, אפילו את לפגוש יקירי שאני מאוד אוהבת, נכדי כל כמו החמוד, נכדיי האחרים. והנה ליאור, אסנת, גיא שחף, וארד בנסיעתם להוריה של אסנת חשבו להיכנס אליי לכמה רגעים, כך כל ואני הייתי מותשת וחלשה, לבושתי, שלא הייתי מסוגלת לפגוש כך כל זה בהם. מצער כך כל אני הרי אותי. את אוהבת כך וכל כולכם, רוצה לראותכם, וכשהייתה אפשרות, הרב לצערי דחיתי, אני זה ועל מאוד מאוד מצטערת. אני מבקשת שתבינו לא הנה אותי. נעשיתי יותר חזקה וצעירה יותר מעט אבל כמובן התאוששתי יותר, איך להגיד, שולטת אני בעצמי. יושבת על קצת יד השולחן, אוכלת, ואני רושמת מה את שאיני יכולה לכם להגיד בקול ואני מתגעגעת אליכם וגם מאוד את מבקשת סליחתכם. סבתא נחמה, ראש השנה, 7.9.2002 הנה ^ נגמר לי הנייר ואין אפילו איפה אבל לרשום לא קמתי, לציין באיזה מצב, אחרי לילה זאת בכל קשה, עשיתי אינהלציה, רוחצתי, אכלתי, שתיתי. משתדלת במידת האפשר לנהוג נורמלי ואני מחכה בשמחה לאורחים יקרים, נועה דוד, ותמר. ולוואי ולא אבייש אותם כוח בחוסר לקבל פניהם. לפעמים זה גם קורה אתי. אנא קבלוני שזה כמו מכם. נראה, אני עדיין שולטת לא אבל בראשי, בכוחי, ואני מקווה לטוב. נחמה, 8.9.2002 ראש , השנה ל א ש השנה, היום השני זה חג יום ממש אצלי. ביקרו אצלי בדירתי נועה, דוד ותמר החמודה. כן, כמו רונית עם זהר, נכדי עם הראשון ניניי גל רותם, ושחר ואני מאוד מזה מרוצה בי שמצאתי כוח לארחם ומעט לדבר. [ 170 ]