כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

מוכנים לוויתורים באגורה או אחת בשעל אדמה, ותעמיד את מולם מלאך אלוהים הם אפילו, יגידו, ישירו דברי חיבה לפרס ויצביעו שרון. בכוונותיהם את לפלג מחנה השלום ברגעים אחרונים, קריטיים ככל אני גם שהם. אולי הייתי חושבת לשנייה בהתחלה, ואולי כל עם כי לא, זה גם השגיאות של אני ברק, מרגישה שבו בוער רצון העם עם השלום בכל השכן וכל עוזו נפתולי הם שלו הדרך חיפושי דרך, שבילים שיובילו אני לזה. הוא כי רואה אינו נרתע מסקרים, מדיבורים נגדו אפילו במחנה לא וזה שלו, על מצביע תועלת או אישית רצון לכיסא ממלכתי דווקא לא מי לעצמו. כל עושה מיני שגיאות כשנתקל כך בכל הרבה אני נגף? אבני חושבת שמחנה השלום צריך לתמוך ברק באהוד באחדות, בתמיכה, בתקווה ובעבודה רוני גם קשה. ודן מילוא מרידור חזרו לביתם, כור מחצבתם, והבלון לוי הנפוח מריח לאן תמיד נושבת כדי הרוח לעוף לא פעם אף אני אתה. האמנתי יש להם. אמרה שאומרת: של ״בבית תלוי אסור על לדבר כך חבל״. באוזני חברי ליכוד לשעבר אסור על לחשוב ויתורים תמורת שלום. נחמה קפלן, נתניה, ו 200 . . ו 4 ו א נ י חייתי וגדלתי ו גיל עד 2 בעיירה יהודית קטנה וענייה, מעוטת אוכלוסייה ורבת ככל בעיות העיירות הפזורות והמאוד דומות אחת לשנייה בסביבה הלא־יהודית והמעורבת בין ה״גויים״, זאת אומרת כפריים, כן גם מאוד עניים ונבערים. איני על מדברת אוכלוסייה עירונית, שאותה לא בזמני ולא הכרתי ידעתי כלל. אנשינו התפרנסו אחד מהשני. בית בכל כמעט יהודי הייתה חנויונת קטנה בה שהיו חבית דגים מלוחים, גפרורים, נפט מלח. (מצרך כי חיוני לא חשמל היה), וגם כוסית וודקה. והאיכרים, כסף להם היה שלא והתקיימו מחקלאות זעירה היו ביום ראשון את מביאים תוצרתם לחנויות היהודים לחליפין כמה - ביצים, מעט גרעיני תבואה, מעט פירות, שערות חזיר המיועדות למברשות, פטריות טריות ומיובשות שליקטו ביערות מסביב, כן וכמו להתענג על כוסית. והיהודי ה״משכיל" כביכול את רימה האיכר במשקל, היה וגם בכך מתפאר לפני כי היתר "טעות גוי זה את מותר״. במו ראיתי זה היה כמו עיניי אני אתמול. גם ראיתי דברים אחרים בעיניים ילדותיות וצעירות מבלי שהבנתי אותם, והפנמתי את זיכרונם החזותי וכעת אני רוצה להיזכר ולדון בהם בהכרה בוגרת. נושא שונה לגמרי שאני מתכוונת בו, לדון של מצבה האישה ותפקידיה בתקופה כמעט ה״פרהיסטורית״ בעיירה היהודית מלפני שבעים שנים בזמן - שאני ילדה עזבתיה, אבל זוכרת. אבל קודם המצב הכללי כבר כרקע: - אמרתי עוני. היו ובכן [ 17 ]