כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

על זה חשבון זמנו, מה לו שיש בו. לעשות בינתיים אני גם אנצל לקצת סידורים שאיני יכולה בלעדיו. בכל כנראה יש מקום ניצול. ועכשיו אלזה לי קוראת להתרחץ. 2.9.2002 \כבתי £( לישון בכאבים חזקים, במיטה בתנוחה אחת, איכשהו מצאתי אבל שינה, הכאבים מתמידים. זאת בכל זחלתי מעל כפופה הליכון לחדר רחצה ואלזה רחצה אותי. עכשיו ניגשתי לשולחן, מיץ שתיתי תפוז, ואחזור למיטה. וכיוון שאני בשולחן, אני רושמת את רשמיי העגומים, לי ואין לצערי צרה אחרים. צרורה לכולם ובייחוד לעצמי, ואיני יכולה כך כל לעזור, כי אני רוצה חגים שאנו חוגגים לכם יהיו יותר גם אני חגיגיים. מקווה שיהיו כאלו אני אצלכם. חוזרת למיטה. שנה טובה. רישע כל הם צלצלה, המשפחה יחוגו ירון אצל ברמת זאת הם, הגולן. אומרת ירון, לפי משפחה המקובל אצלם, בת משפחה חמישה ילדים בינתיים. אלוהים עוד יהיו גדול, במזל טוב. נחמה, 4.9.2002 י נ י ^ יכולה להשתחרר מכאבים במותן שמאל, נמשכים בהתמדה, זאת ובכל זחלתי מעל כפופה הליכון לשולחן, אכלתי ורוחצתי ושכבתי במיטה. אלזה הלכה לקניות ואני ישנתי שינה ברוכה, מרגיעה, בתנוחה מסוימת ללא לי שמצאתי כאבים. אפילו איך חלמתי, אומרים, "חלומות פז״, אמא שאני צעירה ומגדלת ילד קטן. ואלזה חזרה ועמה נכנסה מכרה צעירה, דיצה החמודה שעדיין מבקרת אותי לפעמים. היא חזרה מביקור בגרמניה אצל שלה חתנים שמשתלמים שם בלימודים. היה מאוד נעים. התיישבתי במיטה ובסוף בקושי החזקתי מעמד בישיבה, מכאבים. מה אין לעשות. אני זאת ואין עכשיו, אחרת. אכלתי ארוחת צהריים, רושמת את יומי והולכת שוב לשכב. תמרי דיברה אתי. לקראת החג אלזה מנשלת אותי ממיטתי ועושה ניקיון אני בחדר. מתחננת אצלה שלא תקפיד ביותר ותאפשר לי לשכב והיא מסרבת. בין ואני הפטיש והסדן, יושבת בעל כורחי ומעל כוחי ומאחלת לכולכם חגים שמחים, נינוחים ובריאים. שנה טובה. נחמה, 5.9.2002 [ 169 ]