כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אחד כל בזמן היה מסוים רוצה את לעצור היה רק זה אם הזמן, אבל ניתן, הזמן עקשן ועושה ואת שלו את כוח ואין הילוכו. ורצון אני שיעצרו. כותבת שגיאות כתיב, מודעת זה גם לזה, אי־אפשר זאת לשנות, את אומרת תוצאות גילי. קיבלתי פעם כדורי פרדניזון להקלה בכאבים ונשארו מאז אחדים. ועכשיו שהכאבים במותן אני לי מציקים כמה מצאתי כדורים ומנסה להיעזר בהם. נחמה, 17.8.2002 ל ק ח תי דעת על אתמול, עצמי כדור פרדניזון. גם אני מה הבוקר. יכולה להפסיד? רק לעזור. ותשמעו, אני לי. עזר זה עברתי לילה כמעט גם שקט. כבר הנה היום, בסופו והפרדניזון לא לי. הזיק אלזה מאוד מפחדת שאבלע כדור דעת על כלשהו עצמי. ילדה היא תמימה. הכול נוהגת לפי כללים מקובלים, אפילו אתי. לטובתי. אני אבל כי חושבת רכשתי מעט ניסיון וחוץ מזה לי אין הרבה להפסיד. אני מרגישה בזמן האחרון תמיד מישהו נושף בגבי ומחכה להזדמנות, זה וגם מצחיק אותי כאילו חסרות באמת הזדמנויות שהוא פוסח עליהם. ותהיו לי וכל בריאים טוב! נדמה לי כי עודד, אמרת שיעל ומשפחתה עוברים היום אני דירה. מאוד שמחה ולא לזה, לא אני אם חשוב מדייקת את בדיוק היום. העיקר להם שיהיה במזל טוב. טוב שיהיה לכולם. עבר עוד עליי יום. היום הייתה חן. אצלי כמעט שלא הטרדתי או היום רוב אותה. או שישנתי ספר קראתי היא כן כמו בחדרי. אתה הביאה עיתון ״ידיעות אחרונות״. היא ישבה אני בסלון, בשולחן וקראתי. וכשאלזה הגיעה, מאוד היא בדיוק, כמעט עמדה ברגל אחת אני כי בחוץ, הזהרתי אותה לא שהיום, כהרגלה לא היא תמיד, תוכל להשאיר רגע אף אותי לבד, וכשאלזה כפי היא הגיעה שאמרתי ממש ברחה. לה היו אולי תוכניות להערב, לא אבל עניינה. שאני הכבדתי במשהו עליה. אלזה אפילו מעט לא היא למה כעסה, לי הכינה ארוחת יהיה ערב. עליה זה. את לעשות אני ככה את מעייפת אני מה אבל כולם. יכולה לעשות? הלוואי ויכולתי אחרת. נחמה, 18.8.2002 p .™ עבר הלילה טוב, בשינה. אפילו חלמתי שאני מכינה מרק. בצל קילפתי אבל גדול, כשקמתי לא ממש יכולתי אחד צעד לעשות מכאבים במותן ימין. ובכל זאת נסחבתי עד השולחן, עושה אינהלציה, שותה קפה, אוכלת לחם, הכול כאילו [ 1166