כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

רחצה, לבושה בשמלה (אני כי זה את מציינת ישנם ימים שאני בגלל חולשתי שוכבת בלבוש ביום גם שינה והפעם לבושה). שמחתי עם הרבה אורחיי היקרים והחמורים שאני כבר אליהם איני מסוגלת להגיע, ואני על להם מודה הביקור. נחמה, 13.8.2002 ({בר עליי לילה קשה מאוד, בכאבים ביד גם גם שמאל, במותן, והכי לי היה גרוע, קשה כדי לקום לגשת לשירותים. לרווחתי הגיע לא בוקר. שעברו אצלי התחושות, יד על אני אבל השולחן עושה אינהלציה, קפה כוס שתיתי ונדמה אני כי לי נאבקת על משהו, והמשהו כי הוא מעט הזמן יעבור בלי אצלי כאבים וכי חזקים, אוכל איכשהו לנוע. והשאיפה הכי גדולה, לא זה כי יימשך יותר מדי זמן. אתמול עודד צלצל אחרי שהם ביקרו זאת אצלי, אומרת עודד, עופרה ונועם אחרי את שליוו שחף, ואני הם כי ביודעי כמה בילו ימים בנתניה, הם אם שאלתי היו זמן באותו בקורנית. שלי הזיכרון אבל חלש, אחרי מעט שאני חושבת ומתאוששת, עדיין הכול חוזר לתקנו, ואני נזכרת בדברים כהווייתם. דוד גם צלצל אתמול. נועה כבר מתחילה לעבוד אחרי חופשת קיץ. תמר עדיין עד עובדת הלימודים באוניברסיטה ואלון נמצא בחופשה לכמה ימים מהצבא. אורן ולימור עסוקים בשיפוץ דירתם שעברו לא אליה אני מזמן. זוכרת את כולכם מבלי לנקוב בשמותיכם. היו כולכם בריאים. אתם תזכו לימים יותר טובים ושקטים בארץ. יעלי ודודו. אני בזה שמחה שאתם עוברים לדירה חדשה יותר קרובה לסביבה ויותר מרווחת. לכם שיהיה במזל טוב. טוב כל לכולכם, אמא, סבתא וסבתא רבא נחמה, 17.8.2002 3 , יום (חר ראשון, אני חושבת עוד שאני חן, את אראה את שמחליפה אלזה ליום. והנה כמה קווים לדמותה. מצחיק מה אודות עוד שאני מסוגלת לכתוב, אבל מחשבתי ערה. והנה כך כל חן רוצה להיות צעירה ויפה, לא חשוב שהזמן אינו שואל הוא אצלה. שלו את עושה בהתמדה, תוק־תק, לא אבל היא אצלה. תעצור אותו למענה, לא היא תזדקן, שנים יעברו אצל לא כולם, היא עליה. מצטלמת עם נכד, ומראה את לי ולא התמונה חשובה של צורתו הפעוט, נחמד כמו פעוטות, זאת היא שם עושה כדי פוזה, שיראו כמה אותה, שהיא יפה. אל תחשבו שאני מרכלת, די אני מחבבת רק אני אותה. לומדת אנשים ומשרטטת את כפי דמותם שאני רואה אותם ולפעמים מצחיקים זה וגם אותי, זאת מותר, אומרת שאני אצחק מעט. ולכם מותר גם לצחוק עליי! [ 165 ]