כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ק מ ת י בבוקר ומעט על כעסתי אני למה עצמי. באמת משמיצה את עצמי אפילו יותר לי!? משמגיע אז חשבתי, איני זוכרת שם את כן אבל הסרט, יודעת את תוכנו, וזוכרת שהוא מציג הצגה בתוך הצגה, ומראה לנו, רוצה להראות, דבר שאין ממשי במה שאנו שומעים, רואים וחווים, הכול מבוים, מאובזר, הכול ואין הצגה, ממשות ואת תתרשמי, איך תחשבי שאת רוצה. במקרה עד היום הצהריים ראיתי בטלוויזיה כמה תוכניות, וחשבתי זה למי מיועד? לא יכולים לשעשע נוער, ולא יכולים לעניין מבוגרים, מזה מלבד שבסוף הייתה כרמית לא גיא, ויזואלית, מפי פעם שמעתי לא היא כי חכמינו, מספיק ייצוגית לקריין במסך אבל הקטן. לדעתי, וכנראה גם לדעת היא אחרים, פיקחית, ועניינית מספיק לשיחה פה, בעל עמנו מבלי להיראות ונהניתי. ידע בעלת רב וכושר התבטאות הרבה משאני מסוגלת כי להבין, אני? מי באמת חוץ אפילו מזיקנתי, בכלל! אפילו בלי נכון לכתוב שגיאות כתיב איני מסוגלת עכשיו. איני מכירה אותה אבל יצא שמעה ברבים ככותבת, כמתרגמת משפות זרות, כמו רב, ידע בעלת שכבר כתבתי, אישיות שאינה זקוקה למילה לא בטח טובה, לא וגם ממני, מאחרים. יש נודע שם לה ומצלצל בזכות לה ויש עצמה, אינטליגנציה! נחמה, 25.7.2002 לני $ מצטערת אבל זה, את לכתוב אין לצערי אפשרות אחרת את להביע עצמי והעניין בכך הוא שאיני יכולה זאת לה, לומר אומרת היא כי לאלזה, מאוד כועסת, אבל כשהיא כוס מגישה מים, איני יכולה לשתות כי יש מהכוס טעם היא לוואי. רוחצת את אבל הכלים, לדעתי אינה שוטפת במספיק מים. אני אולי יותר מדי איסטניסית, אך איני יכולה להתגבר זה. על לפעמים לא אני שותה אפילו בצמאוני. לכם מותר לי. ללעוג נחמה, 25.7.2002 שבתי, ^ ראיתי טלוויזיה, איני יכולה שום לשנות אבל מציאות, מה כואבת שאני רואה ושומעת, וסותמת את עצמי מהמצב הנוכחי, ובורחת לכל מיני זיכרונות רק מעברי. מצטערת לי אין כי מישהו שאני יכולה לדבר כל על אתו מיני דברים מהעבר והכתיבה לי היה לו אבל לי, קשה יותר קל, הייתי יכולה למלא דפים רבים בזיכרונות. זה אם מעניין למישהו, איני יודעת. עבר יום עליי מעט משונה. אלזה בבוקר עשתה הכול כהרגלה, ובסדר, אני אבל [ 160 ]