כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

גם בא, זאת בכל זה אם זה. אסון זה בטח אולי, עד לנו, מגיע שנתפקח, אולי פעם, ונזרוק אותם מכיסאותיהם. מה שיותר מהר, יותר בריא, אמן! בשכל אנוש קשה פשוט יש באם זה, את להבין צורך נגיד להרוג, הכי פושע ויש מסוכן כבר להרגו, לא נמצאת דרך שום ארצית, שום ממש אמצעי חיסול, ולפושע הכי על מסוכן רק האדמה אפשרות מלמעלה מאווירון? והדיוק ממש לראשו? ואם פתאום באותו רקע איזה יתוש יעקוץ אותך ביד הטייס והכוונת תיגע במשהו מזדמן לאותו רגע, יכול לא זה לעלות בדעתך? ועובדה, מה קרה שקרה ונהרגו מי גם שנהרגו, ילדים לא עוד שאפילו טעמו על ומה חיים, מצפונך? או כמו דבר שאין כלל מצפון בתודעתך? ואתה עם שלם עצמך, - העיקר מטרתך הוגשמה, אתה כפי עשית שצווית לעשות, כפי או שרצית לעשות. וכל היתר לך? נוגע אינו כמובן לא שאני אקבל אבל תשובה שאלתי תישאר במקומה, וכל הנפגעים גם הגיעו למקומם, מטעם מישהו ששלח אותו להרוג אחד, ונפגעו כבר בטח רבים. ביקשתם סליחה ויצאתם נקיים כבדולח! נחמה, 23.7.2002 לשמחתי ביקרה אצלי היום דיצה, ידידה צעירה לעומתי הזקנה, המבוגרת. לא אוהבים עכשיו לקרוא לילד אין בשמו, ״זקנים״, רק מבוגרים, ואף־על־פי אני כן זקנה, בלי רק בושה, מרוצה שעדיין מסוגלת לדבר ולעניין באמת צעירות בנות 50 ,+ שתהיינה ברוכות. לאה דיצה, ושכמותכן, תודה לכן. אני עוד דבר של בסופו מעט על שומרת כדי תבונה כבר אני כמה עד להבין לא באמת ולא מבינה זוכרת שום אני דבר. זה את אומרת זאת אבל רב, בצער אמת עגומה. למשל, הסתכלתי הערב בסרט מומלץ דוד על־ידי סרט שלי, טוב, לא ואני כך כל מה מבינה הולך שם. ספר מעניין אותי עדיין, ונדמה לי שאני את מבינה את אבל הכתוב, הסרט ראיתי, שמעתי, ואיני יודעת בו, היה מה ואולי התנמנמתי ואל מעט, לאף זה את תספרו זה אם אחד, לכם גורם להתבייש. אין מלחמה קשה ממלחמה בגיל (אמנם ישנן יותר מסוכנות), זה לי אבל מאוד קשה. ייתכן שאני צריכה להפסיק כל למדוד את הזמן את הבנתי, כושרי ולתת לזמן את לעשות שלו. ישנם אנשים יותר נבונים ממני, ישנם גם אני פחות. רוצה כי לקוות לאובדן מלא לא - אגיע הלוואי, הלוואי. כרגע לילה אלך טוב. לישון, אולי יתאפשר רוח מצב לי יותר טוב בקומי. לילה טוב! נחמה, 24.7.2002 [ 159 ]