כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

שומעת לא טוב. נעים לדבר אבל אתי, דבר של בסופו את הבנתי הם דבריו. את משפצים הדירה. יהיה כי מספר גם להם רק אם רב. שטח לא ירצו תחסר עבודה בחצר. העיקר שייהנו ושיהיו בריאים. לימור לא קצת מרגישה טוב. הלכה לרופא. יעבור. גם מותר לפעמים קצת "פינוק״ יותר טוב להתפנק בבריאות. יהיה בסדר. תודה, אורן, שאתם זוכרים אותי. סבתא אוהבת, נחמה, 11.7.2002 (1 \לא כהרגלי את פעם מדי לרשום אתי הקורה ומעט מה שאני קולטת בסביבתי, כמה כבר זה ימים לא רשמתי. ידיי נעשו כמה זה כבדות. ימים שאיני מרגישה טוב, בייחוד היד חזק לי כואבת השמאלית, ואין היה זה מושיע. גם פעם מדי קורה קודם, והרופא רשם כדורים פרדניזון לי. שעזרו לביש הוא מזלי ויש בחופש ולא מחליפה מה כל לי. עוזרים שאני מה את לה מסבירה לי, שהיטיב הרי ואני עדיין במלוא הכרתי ומבקשת רק ממנה ולא למעני למישהו היא אחר, רושמת לי תרופה אחרת שאינה יעילה לי. ייתכן והיא רוצה להיות יותר סמכותית ולהראות היא כי לי יודעת מה שטוב עבורי. למשל, לי רשמה המון אלגוליזין, לחם זה ואני, חוקי, בולעת אותם זמן הרבה מלפני שהיא עובדת במקום הרופא וכבר אינם משפיעים עליי. ייתכן, אילו דיברתי אתה אבל פנים אל פנים איני מסוגלת בשום מקרה להגיע אליה, לא והיא אליי, כך ובכן נראים העניינים, כבר זה. זהו יותר מדי אני מקטרגת. מה אבל לעשות, איני נחמדה, בייחוד עכשיו. אומרים מרבה שנים מרבה לא חכמה, אני נכון! מספיק זקנה כך. על להעיד לי אין כי תסלחו משהו יותר מעודד להגיד. אולי בפעם הבאה, כשכואב אחד כל אוי! אומר: נחמה, 15.7.2002 ו ק ר ^ טוב! עוד עבר לא לילה. רוצה ואיך כאב מה לתאר היה. קמתי יום לסדר נורמלי ורגיל, אוכל, לקיחת כדורים ואני אמי של ספר קוראת טאן של "בתו מרפא עצמות״ ומשתוממת לכל הדעות הקדומות אני ואז בתוכנו, אני כי חושבת עצמי חייתי בתוך כאלו בילדותי, בנעוריי. אמא, שהייתה אמנם ללא דתית פשרות, לא זאת בכל השאירה את הכול בידי שמים ועסקה בכל מיני אמונות ארציות. כשילד לא הרגיש או בטן כאב טוב, נזלת לדוגמה, שלחה אותו ללחשנית היה שזה מסוימת מקצועה, לחש לקבל נגד לחש או תרופתי ״עין רעה״ לכל שגרם מיני תחושות, וזה וזה פעל, עם בכל קורה ועדה למיניהם. כולם כמעט דומים בתוכנם, וגם הלחשושים! [ 152 ]