כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

באה ההבנה עם מדי מאוחר שנותיי הארוכות ועם ידיד לה היה זה. על הכאב וחבר ביחסים אפלטוניים והוא ביקש גם ממנה אהבה פיזית, והיא לו: אמרה אל עזוב, תקלקל ידידות, אתה תפסיד יותר משתרוויח. וכך נשארו ידידים, עד היא שלבסוף לא מצאה איזון בחייה, והלכה. שלושה חודשים אבא זה, אחרי גם שלנו הלך. הכאב עליה המית עוד לי יש אותו. מה המון לכתוב אבל עליה, איני מסוגלת את לשאת הכאב והלחץ בזה. כותבת אצל בהיותי דוד. נחמה, ו 200 . ו . ו א נ י בבדידותי כבר שנים, איני יוצאת בין אבל אנשים, את קולטת המצב בארצנו המפולגת אין לעדות ספור, יוצאי כל מיני תרבויות וחינוך ושפות. אנשים שקובצו מכל העולם בעשרות השנים האחרונות. אנו בארץ מדברים עברית וחשבתי כי וגם השפה ערבוב האוכלוסייה ייצרו אחידות בעם, והנה קמו אנשים מסוימים בעלי יוזמה לרווח ושליטה והתבדלו ויצרו כת עצמאית המדברת (וזה בשמם פילוג שאינו מבשר טוב), ממש מגדל חי כן כמו בבל. שכן עם אתנו הרבה שנים. איני יודעת בדיוק יש כמה, אומרים יודעי כי דבר למעלה מאלף שלוש מאות בנו שנים, לעצמם, לאמונתם, כל מיני מוסדות, מקדשי אמונה ורוצים את לקיים עצמאותם העם בני אנו, אבל עם. כל כמו היהודי, מסתמכים על כתבי על קודש, הבטחות אלוהיות כביכול, מלפני יותר מאלפיים שנים ואיננו שום רוצים שותפויות ונוצר של מצב תיאבון אצל מוגבר אחד וכל הצדדים אומר "כולה שלי״ ובינתיים נשפך דם, אני צד. מכל דם הרבה יודעת צדק אין כי אבסולוטי ואיני יכולה למי לחשב מגיע יותר הכי ומי צודק בדרישותיו. אני אחד דבר זה כי - מרגישה בנפשנו. חרב נצחית את תהרוס אף על אנו כולנו. אם הכול, חפצים אנו, חיים מוכרחים למצוא את שביל את הזהב, איך ההבנה להתקיים יחד בארץ בשלום! בלי מה על חשבון אחד כל נדרש לוותר! נתניה 2001 . . ו ו א י נ י מסוגלת מה כל לדבר שאני אבל חושבת, המצב מלחיץ אני אז אותי משמת כל מיני אירועים, מחשבות, לי שבאות באופן ספונטני ביודעי זה כי ברור יישאר במגירתי, דיברתי עם עצמי להקלתי. והנה בניי היקרים והאהובים את אספו ניירותיי, וחלק מהם הדפיסו, והגישו שי לי ביום ה־ הולדתי 90. חיים נכון! ארוכים, ואני בחברת משפחתי - הבנים, הכלות, הנכדים, נשותיהם והנינים סביבי וההפתעה! [ 15 ]