כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

כעסה בטח עליי, בלבה לא אבל כעסה, השאירה לי מוצא אחר, ואני מים קיבלתי בכוס נקייה. עד אני ככה הסוף. שיגעון לא הניקיון, כלי בכול, אוכל וכלי מיטה ותחתונים, היו תמיד אצלי נקיים! נחמה, 4.7.2002 שבתי ^ ליד מעט הטלוויזיה, הסתכלתי עם אלזה במיני מעשיות שמעניינות אותה. לא רציתי להפריע את תענוגה מהם, ואיחרתי באמת לחדשות, אולי יותר חשובות. מילא, יסתדר הכול בלעדיי. כשאני יושבת, לא מרגישה במלואה את חולשתי, ואני יודעת כי יום היום יעל של הולדתה יקירתי, אבל מברכת בכל אותה לבי(רק בכתב במחברתי) לכל טוב, הרבה בריאות והכול שרק נמצא בעולמנו, רק אני אבל מסוגלת לחשוב אודותיה ומשפחתה היקרה ומעט לרשום במחברתי. ועודד יקירי, אתה את מפי לה תמסור פה. בעל הכול ויסולח כי לי איני יכולה יעל אחרת, חמודה. לך טוב מזל ולדודו, לנועם ויובל. היו מאושרים. זוכרת ואוהבת את כולכם, תמיד משחזרת את לבל שמותיכם אשכח. מוחי הזקן זקוק לתזכורות, מה אין לעשות. היו, קודם כול, טוב וכל בריאים לכם. מסבתא, נחמה קפלן, נתניה 4.7.2002 די בר תי עם גם הערב דוד׳קה, כל על שאלתי המשפחה, אחד אחד. שלום לכולכם. עוד אני מעט אשכב אני לישון. מושכת ומאריכה את כדי הערב להקטין את הלילה, אספיק אם לישון, גם ארצה, מחר בשעות היום. לילה טוב, אמא, 4.7.2002 ו ק ר ^ טוב! קמתי, יותר מה אין לציין. סיפור רגיל, משעמם, ואני על חושבת דברים שעברתי או שגם בחיים, שכבר מעט או כתבתי מה שאין להוסיף. הרי מזמן שנולדתם אתם רואים ויודעים כמעט הנה אבל הכול, נזכרתי בדוד או שישנו לי שהיה באמריקה. אני שזה מבינה כך כל יכול אינו לעניין דוד איזה אתכם, זה אבל רחוק, סיפור מיוחד ואספר אותו. סבא גם כמו שלי, שלו, נפטר כנראה אני צעיר. כי כך חושבת בתקופה [ 148 ]