כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

באירוניה. נכון גם זה זמן כבר לי אין אבל כלפיי, להחכים. גם אני מאוחר. איני את אוהבת הנושא שבספר. הערב ראיתי בטלוויזיה, מעט רק את בסוף, ועידת מפלגת העבודה. הגם שאיני מצדדת די חלק הם אבל בהם, משמעותי בציבוריות ונחוץ הם מה לשמוע אומרים, אבל את שמעתי נאומו בן של אליעזר ואני, באה שאיני בקהל ואיני נפגשת עמהם מקרוב, לדעתי נאום שמתעטף במילים גבוהות והוא מצטייר בעיניי להבנתי כדמגוגי והוא בעצמו נראה כמשרתם שני של הוא כי אדונים, מדבר לחברי מפלגתו כמתכנן פעולות עצמאיות ומצד הוא שמנגד בממשלתו של שרון ועושה מה את ששרון הוא אבל מחליט. מדבר בלהט והרבה ומזיע והקהל שלו מקשיב ומוחא לו כפיים, ונלכד ברשת כוזבת ומאכזבת. או לא שאני או מבינה שקהלו מתרשם מהלהט יותר מאשר מהתוכן, ואולי הם אפילו במשהו צודקים לא ואני מבינה, אולי. נחמה, 1.7.2002 שמעתי הם כי הבוקר בו בחרו לראש המפלגה. לדעתי"עוילם־גולם". ו ק ר ^ טוב! את עברתי הלילה, מעט ישבתי עם הטלוויזיה. היה לא משהו מעניין לראות, אולי מעט באשמתי, על לחצתי הרבה כפתורים אז מה אולי שרציתי או לראות לשמוע, או או הקדמתי ולא פה לא אני כי אחרתי, שם, וגם פה גם אני אחרת מה שם, שאיני דרך - אוהבת ביניים. תגידו פטפוטים, אני אבל אולי, עדיין לא רק צלולה מוצאת מילים נכונות את לבטא הרגשתי. כבר אלזה רחצה אותי, אני עכשיו רושמת מעט, פעם אוכלת שנייה ואשכב לישון. 2.7.2002 באמת ישנתי מעט. שלי עודד צלצל עד אני אליי. שהגעתי לטלפון, כי הייתי באמצע הטלפונים, זאת כי אומרת מהמיטה יש הרי ועל טלפון השולחן טלפון, בין ואני שניהם. ובכן, עד שהגעתי מאוד התנשמתי וחבל, כי רציתי שעודד יתרשם ממני יותר עד, צמח אני טוב. בהלצה כמו אני כי כמובן, שכתבתי בתחילת פה לא הדף ולא הכי לא מצב שם, נעים. מה זה שיש. 2.7.2002 [ 146 ]