כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

האנשים הצעירים יהיה כי שרוצים ועל אחרת, כורחם ייקראו ויגויסו למשימות לפי שלא אני הכרתם. זה את כואבת ויודעת אין כי בסמכותי לשנות. רק אני אולי לא מדמיינת נכון. נחמה, 24.6.2002 ר 1 סתכלתי ב״ערב חדש״ אחרי כמה שפסחתי ימים, ואני לא כי חושבת הפסדתי הרבה. ייתכן לא כי אסתכל זה להבא, עבורי טורח מיותר. ספר לי כשיש אני מעניין שוכחת לי ויש לכתוב אני כזה. בו קוראת ואיני מפסיקה. שם הספר: "האפר של אנג׳לה" מאת פרנק מק־קורט. בזמן האחרון אלזה החלה להתנהג בזלזול כלפיי, לא כבר אני כאילו מבינה כלום. למשל, אני הבוקר קמתי בכוחות אחרונים, ניגשתי לשולחן. היא רגע באותו קמה מהמיטה, יצאה מחדרה והחלה לטרוח למעני לעשות לי אינהלציה ובוודאי הייתה עושה כוס גם למעני קפה, ואני ביקשתי כי לפני שהיא עושה משהו למעני שתרחץ ידיים. היא החלה לצעוק: אני ״למה צריכה לרחוץ ידיים, הן נקיות״. אמרתי נכון, נקיות, אדם כל אבל שקם משנתו, לפני שהוא מתחיל משהו לעשות חייב לרחוץ ידיים (בעיקר כשהיא עושה גם למעני היא אוכל). כמה הייתה שעות אחדות במין ״ברוגז״. בסוף התפייסנו. איני מצטערת, אני כי חושבת של שבסופו דבר המסר נקלט לטובה. נחמה, 29.6.2002 נ י ^ הבוקר קמתי בהרגשה לא מאוד טובה. הייתי רוצה לכתוב או אבל אחרת שאני או שותקת אומרת וכותבת מה את מה שנכון, שקורה אתי, וכבר מאוחר עבורי להתייפות ולסגנן את המציאות. לא בבוקר עוד אני כי חשבתי אוכל איכשהו בערב לכתוב, ועכשיו השעה 5:30 אחרי־הצהריים ואני כותבת. איני יודעת יביא מה לפי המחר. מה הרגשתי יהיה שיבוא לא יותר מדי מוקדם. אני אולי סתם דוברת. לא צלצלתי למה אליכם. לעשות מהומה, אולי אפילו לשווא. מה שיבוא שצריך שום לי אין בזמן. טעם לטענות. אני מספיק זקנה ועייפה ורוצה בכנות אני לנוח. מזה מרוצה שאני כותבת לכם לומר ואם שלום, אמשיך עדיין עוד אכתוב פעם, המחברת לה יש הסבלנות גם לחכות, - הידיים איני יודעת. אני העיקר זוכרת את כולכם אחד אחד ואוהבת עד הרגע האחרון. היו בריאים, שיבואו, שיגיעו זמנים אחרים למען כולכם. אני היום בפיקוחה עוד חן. של מעט יתחלפו המשמרות. אלזה תלך וחן תחזור [ 144 ]